מתן צו הצהרתי בדבר הזכות של חולת ALS כי חייה לא יוארכו באופן מלאכותי; מתן האפשרות למטופלת להחליט בעתיד על מועד ניתוקה ממכשירים; הענקת חסינות מפני תביעה לרופא שיפעל למימוש הצו.

המבקשת אובחנה כסובלת ממחלת ניוון שרירים -ALS . החל מיום 6.10.02 אושפזה, ומאז היא מחוברת למכונת הנשמה ומקבלת הזנה ישירה לקיבה דרך צנתר.
נכון למועד ההחלטה, המבקשת מצויה בהכרה מלאה, אולם הקשר עם סביבתה נעשה באמצעות תנועות העיניים בלבד. היא אינה מסוגלת לבצע תנועה כלשהי בגפיים ומרגישה כאב. הבקשה היא למתן צו הצהרתי, שיאפשר לה (בזמן שתחפוץ לעשות בו שימוש) לדרוש ממטפליה להימנע מטיפול רפואי שיאריך את חייה (זאת להבדיל מפעולה אקטיבית שנועדה  לסיים את חייה). הטיפול הרפואי, טענה המבקשת, אינו תורם לה דבר, אלא רק מאריך את תקופת הסבל והייסורים שלה, ללא כל תקווה לשיפור במצבה.

לדברי בית המשפט (כב' הנשיא לינדנשטראוס), הבקשה משלבת בתוכה את שאלת האיזון בין ערך העל של קדושת החיים והחובה לתת טיפול ולקבל טיפול רפואי, לבין הערך של איכות החיים המחייב הימנעות מהארכת חיי המבקשת, והזכות של המבקשת לסרב לקבל טיפול רפואי. 
נפסק, שבמצב רפואי זה יש מקום להיעתר לבקשה למתן צו הצהרתי על הזכות של המבקשת שלא יוארכו חייה באופן מלאכותי, שלא לקבל טיפול רפואי שרק מאריך באופן מלאכותי את חייה, ושלא לקבל סיוע נשימתי ו/או הזנה באמצעים מלאכותיים באופן מתמיד, וכן על זכותה להינתק ממכשירי ההנשמה וההזנה אליהם היא מחוברת. 
ביהמ"ש מבהיר, כי מתן הצו מקנה חסינות מפני תביעה פלילית ו/או אזרחית לכל רופא אשר יפעל למימוש הוראות אלו. 
באשר לקושי שהתעורר בתיק לגבי העובדה, כי מתן הצו המבוקש עתה נותן בידי המבקשת את האפשרות להיות במצב בו תוכל להחליט בעתיד מהו המועד שבו היא רוצה להינתק מן המכשירים מאריכי החיים ולסיים את חייה בכבוד הראוי - כב' השופט סבור, כי יש לבוא לקראת המבקשת ולקבל את עתירתה במלואה, בכפוף לכך שלפני ביצוע פעולת הניתוק על המבקשת ו/או על בני משפחתה לקבל חוות דעת פסיכיאטרית של רופא בכיר, שבה יציין בכתב כי נחה דעתו שרצונה של החולה להינתק ממכשירי ההנשמה הוא חופשי, אמיתי, סופי ומוחלט.