התרת ניתוק ממכונת הנשמה לחולה סופנית בשלבי המחלה האחרונים; הקפדה על ביצוע ההליך בצנעה ובסיוע משככי כאבים.

נדונה בקשתה של חולה סופנית להצהיר על זכותה לבל יוארכו חייה באופן מלאכותי, ובתנאי שינתנו לה משככי כאבים ו/או שתורדם, כדי שלא תחוש כאב ו/או סבל ו/או תחושות מחנק. במקביל היא פנתה בעתירה חלופית, להצהרה על זכותה להפסקת הנשמה.
המדובר בחולה בת 59, שסבלה מזה כ- 8 שנים ממחלת ניוון שרירים סופנית- ALS. היא מרותקת למיטה ומחוברת למכשיר הנשמה באופן מתמיד, וכן מוזנת באופן מלאכותי ע"י החדרת צינור בדופן הבטן לקיבתה. 
ביהמ"ש קובע, כי לאור העובדה שמדובר בשלבים האחרונים של המחלה הסופנית, ולאור רצונה המלא והחופשי של החולה, ולאחר שב"כ היועץ המשפטי לממשלה בדק ומצא כי הקריטריונים במקרה זה תואמים את מקרי הפסיקה בעבר ואת הנחיות חוזר מנכ"ל משרד הבריאות, ואף תואמים את הקריטריונים של הצעת חוק החולה הנוטה למות, תשס"ד – 2004,  אכן ניתן להיעתר לבקשה על פי העתירה העיקרית.
נקבע כי החולה תנותק ממכונת ההנשמה בנוכחות שני רופאים, וכי יש להקפיד שההליך ייעשה בעזרה רפואית של סמים נגד כאבים, ובמידת הצורך בכדורי שינה או בכל כלי עזר רפואי אחר שהרופאים ימצאו לנכון. כמו כן נקבע כי יש לבצע את ההליך בצנעה, ללא נוכחות אנשים זרים  (פרט למשפחה אם תבקש), הרופאים ואנשי העזר הרפואי.