"דוקטור, אל תגיד לי את כל האמת!"

חוק זכויות החולה שנחקק בשנת 1996 קבע כי יש למסור לחולה את כל המידע הרפואי לפני ביצוע ניתוח או פרוצדורה פולשנית על מנת לקבל "הסכמה מדעת", כאשר מידע רפואי משמעו מתן פרטים מדוקדקים כגון: אבחנה, פרוגנוזה, ההליך, המטרה, התועלת הצפויה, הסיכונים ועוד. נושא מתן המידע המלא, מעורר תהיות ושאלות רבות באשר להתאמתו לכלל החולים.
המחקר בא לבדוק נושא זה מזווית ראייתם של המטופלים, האם מתן מידע מלא כפי שדורש החוק, נתפס כדבר רצוי על ידי חולים מרקע שונה ומה מקומם של משתנים קוגניטיביים ומשתני התמודדות שונים בהסבר מידת רצונם של החולים לקבל מידע:

תהליך ה"הסכמה מדעת" נועד לשמר את האוטונומיה של החולה ולמנוע פטרנליזם ביחסי "רופא-חולה" - עקרון חשוב שיש לשמרו. אולם עולה השאלה, האם מתן מידע מלא כפי שדורש החוק הנו תהליך המתאים לכולם? ישנם  הסבורים כי נכון למסור מידע מלא ומפורט תוך שיתוף החולה בהחלטות, על מנת שיוכל להכריע באופן שקול ורציונאלי באשר לטיפול בו. אחרים חולקים על כך וסבורים כי מתן המידע כפי שנדרש בחוק על סעיפיו ופרטיו המרובים עלול לגרום נזק לחולה אשר אינו חפץ או אינו מסוגל להתמודד עם קבלת מידע שכזה. אלו מצבים בהם החולה תשוש, מצבים בהם קיים שוני תרבותי וחברתי בין המטפל למטופל, הרופא מדבר בשפה גבוהה ובמושגים רפואיים ואילו החולה בעל כישורי קריאה וכתיבה נמוכים, קשיי שפה, קשיי גיל, חששות וקשיים רגשיים, ועוד

מאז נחקק חוק זכויות החולה ב- 1996, ישנה הקפדה רבה יותר של צוותים רפואיים על מסירת המידע לפני פרוצדורה פולשנית/ניתוח, אולם מסירת מידע זו נעשית לעיתים בצורה קבועה ומהירה, מבלי להתייחס לחולה המסוים, נתוניו, צרכיו ורצונותיו, מבלי לנסות ולהבין מה רוצה החולה לשמוע ולדעת. יש להעלות מודעותם של מוסרי המידע לחשיבות הרבה של קיום מאפיינים מבדילים בין חולים ורצונם למידע, ועל כן לצורך במתן מידע המותאם לרצון החולה ולרקעו. ההתייחסות הכללית אל נושא ה"הסכמה מדעת" צריכה להשתנות מההתייחסות הרווחת כעת – ככלי לניהול סיכונים שבעזרתו ניתן למנוע תביעות, להתייחסות ככלי מתחום האתיקה, אוטונומיית החולה ומוסר בסיסי. התייחסות לחולה כאינדיבידואל, ולא כנתון אובייקטיבי, באופן המאפשר לו מירב האוטונומיה והשליטה בגורלו. תהליך ה"הסכמה מדעת" אינו צריך להיערך על פי התוויות חוקיות נוקשות, אלא בהתאמה אישית, על אף אילוצי המערכת (קוצר בזמן, מיעוט כח אדם וכו'). על מנת להבין את החולה, נתוניו, רצונותיו וצרכיו, יוכל הרופא להיעזר בעובד הסוציאלי העובד במחלקה, ויחד עמו לערוך מיפוי, אשר בסופו יישמר שיתוף החולה בהחלטה הטיפולית באופן הדואג לרווחת החולה.