ההליך המשפטי - מידע כללי

תביעת נזיקין בגין אחריות מקצועית ברפואה

תביעת הנזיקין מוגשת לבית המשפט (שלום או מחוזי, בהתאם לגובה הנזק הנטען) בטענה לרשלנות רפואית, ובדרישה לפיצוי כספי בעבור נזקי גוף ונפש שנגרמו לתובע (המטופל), עקב טיפול רפואי רשלני או הימנעות ממתן טיפול רפואי.

הטענה בבסיס התביעה נוגעת להפרת חובת הזהירות והמיומנות המקצועית הסבירה שאיש צוות מטפל חב למטופל עליו הוא מופקד.

האחריות להוכחת העילה היא על התובע, ולצורך כך מתנהל ההליך המשפטי, שכולל בתוכו הן כללים פרוצדוראליים והן היבטים מהותיים. פרק זה ידון בצד הפרוצדוראלי של התביעה, ויציג בקווים כלליים את מהלכה השגרתי, על חלקיו השונים.

להרחבה בהיבט המהותי ראה בפרק "רשלנות רפואית".

פתיחת ההליך

ההליך המשפטי נפתח בהגשת כתב תביעה. על כתב התביעה לכלול את פרטי התובע, את פרטי בית המשפט (לרבות ציון העובדות המלמדות על סמכותו לדון בתביעה), את העובדות העיקריות המהוות את עילת התביעה (לרבות מועד התרחשותה), וכן את הסעד המבוקש (דהיינו- ראשי הנזק בגינם מתבקש הפיצוי).

בנוסף, לצורך הוכחת טענותיו הרפואיות, על התובע לצרף לכתב התביעה חוות דעת רפואית, אשר תומכת בטענותיו אלו. לרוב מצורפת לכתב התביעה חוות דעת אחת לפחות בנוגע לשאלת האחריות, דהיינו, החריגה מן הסטנדרט הסביר, ועוד חוות דעת אחת לפחות במישור הנזק, דהיינו פירוט נזקיו הרפואיים (נכות רפואית או פטירה) של התובע, והכוללת גם כימות אומדן של השווי הכספי של נזקים אלו: צרכים רפואיים מחוץ לסל הבריאות, הצורך בעזרת צד ג', רכב מיוחד, התאמת המגורים לכיסא גלגלים או לינה של מטפל זר ועוד.

כתב התביעה מוגש לבית המשפט ולנתבע/ים (המרכז הרפואי/ המדינה/ קופת חולים), אשר מקבלים הזמנה לדין ורשאים להגיש הגנה בפרק הזמן הנקוב בה (30 יום).

על כתב ההגנה לכלול את פרטי הנתבע ואת טענות ההגנה שלו (וביניהן, הכחשת טענות התובע, והעלאת טענות כדוגמת התיישנות, קיזוז ואשם תורם, במידה שהן רלבנטיות). במועד הגשת כתב ההגנה, או מעט לאחר מכן, מוגשות גם חוות הדעת מטעם ההגנה, המהוות מענה לחוות הדעת מטעם התביעה.

בנוסף לכתב ההגנה, ניתן להגיש גם כתב תביעה שכנגד (בדרך כלל לא רלבנטי בתביעות רשלנות רפואית), והודעת צד ג', אשר משמעותה בפועל היא צירוף של בעל דין נוסף לתביעה, אשר לדעתו של הנתבע הוא זה שצריך לפצות את התובע (באופן מלא או חלקי) על תביעתו. למשל – בית החולים יצרף את המרפאה המטפלת בקהילה, או את הרופא הפרטי שניהל מעקב. במקרה כזה, זכאים הצדדים הנתבעים ה"חדשים" להגיש כתבי הגנה בגינם.

עוד רשאים התובעים להגיש כתב תשובה לכתב ההגנה, אשר הוגש על ידי הנתבע.

הליכים מקדמיים לבניית התיק המשפטי

עם השלמת כתבי הטענות הראשוניים (כתב תביעה + הגנה), שהם אבני היסוד של התיק המשפטי, פונים הצדדים (נקראים גם "בעלי הדין") להמשך הניהול המקדמי של התיק, אשר כולל, לרוב, את המהלכים הבאים:

השלמת איסוף מלוא הרשומה הרפואית של התובע, הן אצל הגורם הרפואי הנתבע והן מגורמים רפואיים אחרים, אשר היו מעורבים בטיפול בו, קודם האירוע, במהלכו, ולאחריו (איסוף הרשומה מבוצע באמצעות כתב ויתור על סודיות רפואית - וס"ר, עליו חתום התובע, ובו הוא מאשר הליך זה).

העברת שאלונים ובקשה לגילוי ולעיון במסמכים: תקנות 105-111 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות לכל צד לאסוף פרטים רבים על הצד שכנגד ועל גרסתו העובדתית לאירוע, באמצעות שאלונים מפורטים שהמענה עליהם נמסר בתצהיר. השאלון אינו מהווה תחליף לחקירה נגדית, והוא מתמקד בשאלות השנויות במחלוקת שבין הצדדים, המתמקדות בדרך כלל בסוגיות עובדתיות הקשורות לטיפול הספציפי בתובע ולאופן התנהלות הנתבעים בדרך כלל. על שאלה שאינה רלבנטית אין חובה לענות. יצוין, כי התשובות לשאלון עשויות לשמש כראיה במהלך הדיון המשפטי, וכי בעל הדין רשאי לעשות שימוש במלואן או בחלקן, אלא אם כן בית המשפט הורה לו אחרת.

תקנות 112-118 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות לכל צד לדעת אילו מסמכים רלבנטיים מצויים ברשותו של הצד שכנגד, באמצעות בקשה לגילוי בתצהיר, וכן לעיין בהם ולהעתיקם. בעל דין שאינו מגלה מסמך שהיה עליו לגלותו, או שאינו נענה לדרישה לעיון במסמך, לא יהא רשאי להגיש את המסמך כראייה מטעמו, אלא ברשות מבית המשפט.

השלמת ההגשה של חוות דעת מומחים בשאלת האחריות (רשלנות וקשר סיבתי) ובשאלת הנזק.

קדם משפט

במקביל לניהול ההליכים המקדמיים, מתקיימים, לרוב, דיונים בבית המשפט, המכונים "קדמי משפט", ומטרתם לייעל את ניהול התביעה. במסגרת קדמי המשפט מגדירים את הסוגיות השנויות במחלוקת, קובעים את דרכי הדיון בתיק, עוקבים אחר ההתקדמות וההשלמה של ההליכים המקדמיים, ומבררים את האפשרות לפשרה בין הצדדים.

סמכויות השופט בשלב קדם המשפט הן רבות, ומפורטות בהרחבה בסעיף 143 לתקנות סדר הדין האזרחי. למשל - קביעת שלבי הדיון בתביעה והסדר שבו יתבררו שאלות שבעובדה ושבמשפט: כידוע, לצורך הוכחת קיומה של עוולת הרשלנות יש להוכיח התרשלות (חריגה מסטנדרט רפואי סביר), נזק וקשר סיבתי ביניהם [ראה בהרחבה בפרק "רשלנות רפואית"]. לעיתים, במסגרת שלב קדם המשפט, מגיעים הצדדים להסדר שעל פיו יושלם הדיון ברכיב זה או אחר של העוולה, קודם לדיון ברכיבים האחרים. במקרה זה מפוצל הדיון, והמשכו מתרכז באחד מן הרכיבים בלבד (החלוקה המקובלת היא לאחריות מול הנזק, כאשר לרוב יתנהל תחילה הדיון בשאלת האחריות, ורק משזו מוכרעת, נפנים הצדדים, במידת הצורך, לכימות הנזק).

הצעות פשרה

במהלך הדיונים המתקיימים במסגרת קדם המשפט, נבדקת בדרך כלל גם האפשרות לקדם פשרה בין הצדדים, אשר תחסוך בזמנו של בית המשפט והצדדים, ותאפשר את סיום התיק ללא שמיעת ראיות ובכתיבת פסק דין.

באופן שכיח, כחלק מהניסיון לקדם פשרה, מתבקשים הצדדים להגיש לבית המשפט תחשיב נזק, אשר בו מוצגת ההערכה הכספית של הנזק שנגרם לתובע. במסגרת תחשיב הנזק, על הצדדים להתייחס לכלל ראשי הנזק המקובלים (אבדן כושר השתכרות, צורך בעזרת צד ג', הוצאות שנגרמו, כאב וסבל ועוד) ולהעריכם כספית. בנוסף, נוהגים הצדדים להתייחס בקצרה גם לשאלת האחריות, תוך שהם נעזרים בטיעוניהם לגביה, כדי לשכנע את בית המשפט לגבי גובה הפשרה הסביר במקרה הנדון.

לאחר קבלת תחשיבי הנזק, מציע בית המשפט את הצעתו לפשרה, והצדדים רשאים לקבלה או לסרב לה.

במקרים אחרים, המתאימים לדעתו של בית המשפט לפשרה אך הוא אינו מעוניין לתת בהם הצעה כזו, יכול בית המשפט להפנות את הצדדים להליך גישור, במסגרתו שוטחים הצדדים את טענותיהם, והמגשר פועל לגישור ביניהם בדרך הפשרה. הליך זה הינו וולונטרי, חסוי, וההצעה הניתנת במסגרתו אינה מחייבת את הצדדים.

במידה שהצדדים אינם מגיעים לעמק השווה לאחר הצעת בית המשפט או הצעת מגשר, ממשיכה התביעה להתנהל כסדרה.

 

יש לציין, כי לאורך חיי התיק כולו, עד למועד קבלת פסק הדין, רשאים הצדדים להגיע ביניהם לפשרה מחוץ לכותלי בית המשפט. הסיבות לפשרה, לרבות שיעורה, יכולות להיות מגוונות: רצון הצדדים לזרז את סיום הטיפול בתיק, מחשבותיהם אודות עמדת בית המשפט, הערכת סיכוייהם לזכות באהדתו של בית המשפט, ועוד.

הוכחות

לקראת (או עם) סיום ההליכים המקדמיים, ובמידה שפשרה אינה מסתמנת, נקבע התיק לדיון "הוכחות", אשר במהלכו יביאו הצדדים את עדיהם ואת מוצגיהם בפני בית המשפט, כדי שיוכל להכריע בתביעה.

פעמים רבות, לצורך ייעול הדיון, דורש בית המשפט מן הצדדים להגיש את עדויותיהם הראשיות (דהיינו, את הגרסאות המלאות והמפורטות שלהם ושל עדיהם) בצורת תצהיר, המכונה "תצהיר עדות ראשית". התצהיר מחליף את החקירה הראשית, אשר במהלכה מוסר העד את עדותו בפני בית המשפט, במהלך הדיון, במענה לשאלות עורך הדין של הצד אשר הביא אותו לעדות.

 

שלב ההוכחות כולל חקירות ראשיות (כאמור, בדרך כלל באמצעות תצהירים) וחקירות נגדיות, במהלכן נחקר העד על ידי עורך דינו של הצד שכנגד, בניסיון לקעקע את גרסתו ואת אמינותו של העד, ולשכנע את בית המשפט כי יש להעדיף את גרסת הצד השני.

בתום החקירה הנגדית רשאי הצד אשר זימן את העד לשוב ולחקור אותו חקירה חוזרת בעניינים הנובעים מהחקירה שכנגד.

במהלך החקירות רשאים הצדדים להתנגד לשאלה שהוצגה לעד, ובית המשפט, לאחר שמיעת נימוקי הצדדים, יכריע בדבר קבילותה של השאלה. עוד רשאי בית המשפט, בכל שלב משלבי הדיון, להציג לעד כל שאלה, ולשוב ולקרוא לעד שכבר נחקר (תקנה 166 לתקנות סדר הדין האזרחי).

סיכומים

בתום שלב ההוכחות מסכמים הצדדים את טיעוניהם, בהתאם לעדויות ולמוצגים שהובאו בפני בית המשפט, כדי לשכנע את בית המשפט בנכונות עמדתם.

הסיכומים יכולים להיעשות בעל-פה, אך לרוב מתבקשים הצדדים להגישם בכתב לבית המשפט, במועדים ובהיקף אשר נקבעו על ידו.

פסק דין

בתום ההליך, לאחר שמיעת מלוא הראיות וקבלת סיכומי הצדדים, כותב בית המשפט את פסק דינו בתיק, תוך שהוא מתייחס לכלל הרכיבים של העוולה הנטענת, ומכריע האם התקיימו או נעדרו.

פסק הדין משלים את ההליך המשפטי ומביאו לידי סיום (למעט במקרה בו מוגש ערעור לערכאה גבוהה יותר- ראה להלן).

ערעור

ככלל, לכל צד שמורה הזכות להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר על פסק הדין של בית המשפט, אשר דן בתביעה.

על המערער לכלול בערעור את פרטיו, את פרטי התביעה בגינה מוגש הערעור, ואת נימוקיו לערעור. כל מי שהיה בעל דין בתובענה לפני הערכאה הקודמת ואיננו מערער, יהיה משיב בערעור.

במהלך הדיון בערעור, ישמיע המערער את טענותיו לביסוס הערעור, וכן ישמעו טענות המשיב נגד הערעור. אם בדעת המשיב לטעון גם הוא שהחלטת בית המשפט בערכאה הקודמת טעונה שינוי, עליו להקדים ולהגיש ערעור שכנגד, תוך 30 ימים מיום שבו הומצא לו כתב הערעור.

בית המשפט בערכאת הערעור מוסמך לתת כל החלטה שצריך היה לטעמו לתת בהליך המקורי, לאשר או לבטל את ההחלטה שניתנה ולהורות על דיון חדש, או לתת החלטה נוספת או אחרת ככל שיחייב העניין.

יצוין, כי בית המשפט רשאי להשתמש בסמכותו זו אף אם הערעור מתייחס רק לחלק מן ההחלטה, ורשאי להשתמש בה לטובת המשיבים או בעלי הדין האחרים, כולם או מקצתם, אף אם לא הגישו ערעור או ערעור שכנגד.

חשוב לדעת, כי לרוב נמנעת ערכאת הערעור ולהתערב בקביעות העובדתיות, או בקביעות לעניין מהימנות עדים, שנעשו ע"י בית המשפט עליו מערערים. על כן חשוב כל כך, כבר בערכאה הראשונה, להביא את כל הטענות הרלוונטיות במועד ובאופן מסודר בפני בית המשפט.

לסיכום

חשוב לזכור, כי ההליכים והמהלכים אשר פורטו לעיל הינם רק האכסניה לפעילות המשפטית, וכי העיקר שמור למהות, הכוללת עובדות, שאלות רפואיות ושאלות משפטיות.

עם זאת, ניהול נכון של התביעה, ושימוש מיומן בפרוצדורות של ניהול המשפט, מסייעים לא פעם לצד בהוכחת גרסתו ובשכנוע בית המשפט בעמדתו.

פעמים רבות נמשך ההליך המשפטי זמן לא קצר וכולל הליכים ופעולות שונות. על כן חשוב לזכור כי סוף מעשה במחשבה תחילה! כתב ההגנה, חוות הדעת מטעם ההגנה, המענה לשאלונים, תצהירי עדות ראשית ועוד, כולם אבני הבניה של הגנה יעילה. על כן ראוי להקדיש לגיבוש כל אלו את הזמן והמחשבה לה הם ראויים, על מנת למצות את מלוא פוטנציאל יכולת ההגנה.