רקע

סיורים של מנהלים בכירים בבית החולים נחשבים היום דרך מבטיחה לזיהוי בעיות הקשורות בבטיחות המטופל, בפרט, ולשיפור של תרבות הבטיחות בבית החולים בכלל.

המבנה הכללי, המשותף לסיורים של מנהלים בכירים, כולל פגישות עם הצוות המטפל לשיחה פתוחה וחופשית על סוגיות הקשורות בבטיחות המטופל שמדאיגות אותם. העדר ההיררכיה בשיחות הללו נחשב תורם לשיפור של תרבות הבטיחות במוסד. הסיורים עשויים להביא גם לזיהוי סוגיות הקשורות בבטיחות המטופל, שאינן ניתנות לגילוי בדרכים אחרות (כגון בדווחים על אירועים חריגים ובבדיקת רשומות).

על רקע ממצאים סותרים במחקרים קודמים בדבר התועלת בפועל של הסיורים הללו, החוקרים בדקו עד כמה סיורים כאלה אכן השיגו את מטרותיהם העקרוניות המוצהרות והמומלצות, בשני בתי חולים, לבקשת מנהליהם.

שיטת המחקר

צירוף של שני סוגי ניתוח:

*   ניתוח איכותני של ראיונות עומק חצי-מובנים, שנערכו עם 11 מנהלים בכירים שמשמשים בתפקידים מגוונים, ועם 33 אנשי צוות, בחמש יחידות בשני בתי חולים לימודיים בעיר גדולה בקנדה, שמפעילים מזה מספר שנים תוכניות סיורים.

*   ניתוח כמותני של הסוגיות הקשורות בבטיחות המטופל שעלו במהלך הסיורים. במאמר מפורטים שיקולי הבחירה במרואיינים המסוימים משני הסוגים.

*   לאלה נוספו ראיונות עם שלושה מומחים בבטיחות המטופל (אחד מבית החולים האחד, ושניים מבית החולים השני), שסייעו למנהלים הבכירים לארגן את סיוריהם.

ממצאים

1.  סוג הבעיות שהציגו צוותי הטיפול בשני המוסדות דומה לאלה שמוזכרות בספרות המחקרית: בעיקר רצון מצד הצוות לשוחח יותר על בעיות בתשתית (כגון מחסור בציוד, מחסור בצוות וכיוצ"ב) ופחות על בעיות מערכתיות, שמקושרות בדרך כלל לבטיחות המטופל (כגון תקשורת בין מטפלים ביחידות שונות ועבודת צוות).

2.  למרות הבדלים במבנה של שתי התוכניות להטמעת סיורים, מנהלים בכירים בשני המוסדות ביטאו תפיסות והתנהגויות שמנוגדות למטרות המוצהרות ולעקרונות של הסיורים, שמוכרים להם היטב ושהוצגו לחוקרים המראיינים בראשית הראיון: שיחה פתוחה, לא היררכית ("בגובה העיניים") עם הצוות המטפל, תוך כדי ביטוי הכרה במומחיות שלו.

הביטוי לפער הזה עלה בשלושה נושאים עיקריים:

*   בדרך כלל מנהלים בכירים נטו להתייחס לניראות שלהם כאל מטרה בפני עצמה. כתוצאה מכך הצוות המטפל, שבתחילה התרגש מהפוטנציאל שיש למפגש איתם כבסיס לטיפול בבעיות שהוא מעלה, הביע אכזבה והתפכחות, מפני שהקשר עם המנהלים הבכירים היה חד פעמי ומפני שאלה לא נקטו צעדים לטיפול בסוגיות שעלו במהלך המפגש.

*   המנהלים הבכירים וצוותי הטיפול שפגשו התעניינו בסוגיות אחרות. בעוד שצוותי הטיפול התייחסו לבעיות שהעלו כמכשולים מהותיים למתן טיפול בסיסי, ולכן ביקשו לשוחח עליהן, המנהלים הבכירים ייחסו חשיבות לסוגיות מערכתיות כמו עבודת צוות ותקשורת בין מטפלים.

חלק מהמנהלים הבכירים רק שילמו מס שפתיים באמרם שהם מתייחסים לצוות המטפל כאל "מומחים", בעוד שבפועל לדעתם הם הבינו סוגיות הקשורות בבטיחות המטופל טוב יותר מאשר הצוות המטפל.

מנהלים בכירים חסרי רקע קליני הביעו לעיתים את עמדתם, לפיה הצוות העלה סוגיות שאינן קשורות בבטיחות המטופל. לעיתים הם הביעו גם זלזול כלפי החששות של הצוות, ולעיתים אף התייחסו אליהן כ"מטופשות" או כ"זבל".

לעומת אלה, מנהלים בכירים בעלי רקע קליני נטו לעיתים קרובות ותר להכיר בלגיטימיות של הסוגיות שהעלה הצוות המטפל, אף כאשר הן לא היו קשורות, לדעתם, לתפיסתם את התחום של בטיחות המטופל.

*   המנהלים הבכירים הכירו בכך שהם שלטו לעיתים קרובות בשיחה עם הצוות. הם הגבילו את מה  שנחשב בעיניהם בעיות בבטיחות המטופל, ואף קבעו מראש את הסוגיות שידונו במפגש לסוגיות ספציפיות הקשורות בבטיחות המטופל, מתוך רתיעה מפני שיחה על בעיות שלדעתם אין ביכולתם לפתור. לעיתים הם הגבילו גם את אופי השיח ואסרו על ביטויי תלונה או ביטויים "שליליים", ובכך גרמו לצוות לברור את מילותיו בזהירות במקום שיקיים שיחה פתוחה וכנה.

מסקנות והמלצות

1.  שלא בטובתם, סיורי מנהלים בכירים עלולים להצמיח תפיסות לא מועילות מצידם, שמנוגדות לעקרונות המומלצים של סיורים. המחקר הנוכחי מחזק מחקרים קודמים, שהסיקו מסקנות דומות, ומבקש להסביר את הגורמים לכך: חיזוק בפועל של היחסים ההיררכיים, כשהמנהלים הבכירים מבטאים במהלך מפגשי הסיורים התנהגות של פיקוח, תוך כדי הצגת ציפיותיהם מהצוות המטפל בהתאם לנורמות ולסטנדרטים שהם קבעו. חסימת זרימה חופשית של מידע מצד צוותי הטיפול עלולה לדכא מודעות לבעיות בטיחות ומאמצים לשיפור באיכות הטיפול, כפי שטענו כבר מחקרים קודמים.

2.  למרות שמדובר במדגם קטן יחסית של מרואיינים, ולמרות ההבדלים בתוכניות להטמעת סיורים בשני המוסדות, ניתן להסיק מהימצאות ממצאים דומים בשניהם שיתכן שהדפוס הזה קיים גם במוסדות אחרים.

3.  יש בספרות ממצאי מחקר, שמראים שטיפול של מנהלים בבעיות מקומיות "קטנות" ("הישגים מהירים") והתייחסות לסוגיות מינהלתיות מקטינה תסכול בקרב צוותי הטיפול, משפרת את איכות הטיפול, מקטינה את הסיכונים לבעיות גדולות יותר של בטיחות המטופל ומשפרת את היחסים בין המטפלים לבין ההנהלה.

לכן מומלץ לעודד מנהלים בכירים להכניס לתיעדוף שלהם גם את הבעיות הקטנות, שמשפיעות על העבודה הטיפולית היומיומית.

4.  במיוחד כשמדובר במנהלים בכירים חסרי רקע קליני, הכנה טובה יותר שלהם לקראת הסיורים עשויה למנוע את הדינמיקה שנמצאה בינם לבין הצוות במהלך הסיורים, שאינה תורמת לבטיחות המטופל.

הערה: המראיינים לא ביצעו ראיון המשך עם המנהלים הבכירים, שבו ניתן היה לשאול אותם כיצד הם מסבירים את הפער בין הצהרת הכוונות הראשונית שלהם, שהולמת את עקרונות הסיורים, לבין התנהגותם בפועל.