המאמר מפרט מחקר של חוקרים מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד ומבית הספר למשפטים באוניברסיטת קולומביה, בשיתוף עם ארגון מקצועי לביצוע סקרים. 
המחקר בדק עד כמה משתנה ההתנהגות הקלינית של רופאים מאיום בתביעות בגין רשלנות רפואית, בכוון של נקיטת רפואה מתגוננת (Defensive Medicine), ומה ההשלכות  של  השינויים הללו.

רפואה מתגוננת היא סטייה מפרקטיקה רפואית, שנובעת בעיקר מחשש מפני תביעה. היא עשויה להוביל לטיפול יתר (בדיקות וטיפולים נוספים), להחלפת טיפול (הפניה לגורם טיפולי אחר) או לירידה בטיפול (סירוב לטפל במטופלים מסוימים).

מחברי המאמר מבחינים בין שני דפוסי התנהגות של רפואה מתגוננת:
1. התנהגות בטוחה (Assurance behavior), המכונה לעיתים גם רפואה מתגוננת "חיובית", ובה ניתנים שירותים נוספים למטופל, שהם חסרי ערך רפואי או בעלי ערך גבולי בלבד.
2. התנהגות הימנעותית  (Avoidance behavior), המכונה לעיתים גם רפואה מתגוננת "שלילית", והיא מבטאת מאמצים של רופאים להרחיק את עצמם מהמקורות של הסיכון המשפטי.

המחקר בדק את השכיחות ואת המאפיינים של הרפואה המתגוננת בקרב רופאים בעלי עבר של תביעות מרובות, העוסקים בתחומי מומחיות רבגוניים.
השערת החוקרים הייתה, שתקופה הפכפכה זו של השוק לביטוח האחריות המקצועית, ואי הודאות של רופאים בעניין עלויות הכיסוי הביטוחי וזמינותו, עשויה להגדיל את היקף הרפואה המתגוננת, וזו תשפיע על עלויות הטיפול הרפואי כמו גם על נגישותו ועל איכותו.
לביצוע המחקר נבחרו שישה תחומי התמחות, אשר נפגעו במיוחד בשל העלויות הגבוהות של הביטוח: רפואה דחופה, כירורגיה כללית, גניקולוגיה ומיילדות, אורטופדיה, נוירוכירורגיה ורדיולוגיה.
המחקר בוצע במדינת פנסילבניה, שנפגעה מאד מה"משבר" האחרון של תביעות בגין רשלנות רפואית.
למחקר נבחרו באופן אקראי 1333 רופאים  מתחומי ההתמחות הנ"ל. בשאלון שנשלח אליהם הם התבקשו  לדרג בסולם של 1 - 4 עד כמה דאגתם מפני תביעה גרמה להם לבצע פעולות של רפואה מתגוננת:
1. הזמנת בדיקות מעבר לנדרש.
2. מתן תרופות מעבר לנדרש.
3. הפניה למומחים בנסיבות שלא דרשו זאת.
4. הצעת פעולות פולשניות בניגוד לשיקול מקצועי.
5. הימנעות מביצוע פעולות/התערבויות מסוימות.
6. הימנעות מטיפול במטופלים בסיכון גבוה.
בשאלות פתוחות משלימות, הם התבקשו גם לפרט את המקרים שבהם נקטו פעולות כאלה.
מתוצאות המחקר עולה, כי על השאלון במלואו ענו 824 (65%) רופאים. רובם (93%) דיווחו כי הם נוהגים לעסוק ברפואה מתגוננת. התנהגות בטוחה הייתה שכיחה (92%) והתנהגות הימנעותית הייתה פחות שכיחה (39%).
מבין הפעולות שפירטו הרופאים בשאלות הפתוחות הייתה השכיחה ביותר הזמנת בדיקות הדמיה ללא צורך (43%).
42% מהנשאלים דיווחו כי הם נקטו צעדים להגבלת הפרקטיקה שלהם בשלוש השנים האחרונות, כולל הימנעות מפרוצדורות המועדות לסיבוכים, כמו ניתוחי טראומה, והימנעות מטיפול במטופלים שסבלו מבעיות רפואיות סבוכות או שנתפסו כ"תובעים פוטנציאלים".
בנוסף, נמצא קשר הדוק בין רפואה מתגוננת לבין העדר הביטחון שחשים הנשאלים כלפי ביטוח האחריות המקצועית שלהם, והדרך בה הם תופסים את הנטל של פרמיות הביטוח.

מסקנות החוקרים הן, שהיקף רחב של רפואה מתגוננת הוא חלק מהעלויות החברתיות של חוסר היציבות במערכת התביעות בגין רשלנות רפואית. מאמצים לצמצם רפואה מתגוננת צריכים להתרכז בחינוך המטופלים והרופאים בקשר לטיפול הולם. בהקשרים רפואיים שמעוררים רפואה מתגוננת, יש לפתח ולהפיץ  הנחיות קליניות בעניין פעולות מתגוננות שכיחות, ולהקטין את הפגיעות הכלכלית והפסיכולוגית של הרופא הפרטני בתחומי התמחות בסיכון גבוה, מול הטלטלות של מערכת התביעות.