ארגון הבריאות העולמי פרסם בשנת 2002 המלצה למדינות החברות בו להקים מערכות מדעיות לשיפור הבטיחות של המטופלים ואיכות שירותי הבריאות.

הסקירה משווה בין תכניות ממלכתיות לשיפור הבטיחות של המטופלים, שהוקמו בארה"ב, בדנמרק, באנגליה וויילס, בקנדה ובאוסטרליה. חלקן קיים עוד לפני פרסום ההמלצה דלעיל של ארגון הבריאות העולמי.

חלק מהמדינות גיבו את התכניות בחקיקה מתאימה.

מהסקירה עולה, שהתכניות כוללות - ברמת המדינה - הקמת גופים יעודיים למחקר ולטיפוח חוקרים; לאיסוף נתוני-דיווחים על טעויות ועל כמעט-טעויות, ולניתוחם; להפצת מידע ולקחים מהמחקרים ומהנתונים; וליצירת נהלים, פרוצדורות והדרכות.

ברמה של מוסדות הבריאות, התכניות כוללות:
1. יצירת אקלים ארגוני של אמון, ותרבות של דיווח על מקרים חריגים ועל כמעט-טעויות, תוך כדי הפרדה בין מערכת הלמידה לבין מערכת התלונות, הפיקוח והתביעה, ומתן חסינות מפני ענישה לדיווחים הקשורים בלמידה לצורך שיפור. בחלק מהמדינות הנסקרות הדיווח הינו חובה שבחוק.
2. הקמת מערכת ממוחשבת לאיסוף ולניתוח של המידע המתקבל מהדיווחים, כדי לאתר מגמות ובעיות מערכתיות.
3. הקצאת כוח אדם לניתוח אירועים.
4. קביעת סטנדרדים חדשים של הליכי עבודה ויצירת אסטרטגיות לשיפור הבטיחות.
5. יצירת תרבות של למידה.
6. פיתוח מנגנונים להערכת העובדים; להדרכה; להכשרה; ולהטמעת שינויים בהליכי הטיפול.