עובדות:
המערער נולד עם פגיעה עצבית שגרמה לשיתוק ע"ש Erb בשתי הגפיים העליונות, לאחר שנולד בלידה וגינלית וחולץ בפעולה המכונה "שליפה חלקית בעכוז". השאלה העיקרית בפסק הדין היתה, האם הפר הצוות הרפואי את חובת הזהירות המוטלת עליו כאשר בחר ליילד את האם בלידה וגינלית ולא בניתוח קיסרי, וזאת בשים לב למצג העכוז-רגליים בו היה מצוי העובר טרם לידתו.
קיומה של פרקטיקה רפואית מחמירה מהמקובל:
מן הראיות שהובאו בפני בית המשפט עלה, כי בהתאם לפרקטיקה שהיתה מקובלת באותה עת, מצג עכוז-רגליים, כשלעצמו, לא נחשב כהוריה לביצועו של ניתוח קיסרי.
עם זאת, במועד האירוע הונהג בבית החולים נוהל מחמיר יותר מהפרקטיקה המקובלת, לפיו בנסיבות של מצג עכוז-רגליים יש לבצע ניתוח קיסרי.
בית המשפט קבע כי יש בהנהגת פרקטיקה רפואית מתקדמת, כדי להטיל על רופאי בית החולים חובת זהירות התואמת את אותה פרקטיקה, גם אם בבתי חולים אחרים רמת הטיפול המקובלת הינה נמוכה יותר.
בית המשפט התחשב בפרקטיקה הנוהגת בבית החולים ולנהלים שקבע בנדון. נקבע בפסק הדין כי במצב דברים זה, סטייה מנהלי בית החולים תהווה התרשלות, גם כאשר מדובר בפרקטיקה שהינה מעל למקובל, אלא אם כן יוכח כי ההחלטה ליילד בלידה וגינלית היתה תוצאה של הפעלת שיקול דעת שהוביל להכרעה בין שתי דרכי טיפול אפשריות.
