מטופל במחלקה האורתופדית טען, כי היחס כלפיו היה מתנשא, מזלזל ומנוכר, בין היתר תוך אזכור היותו חובש כיפה. בעדותו ציין: "אני יכול להשלים עם האיחור, אבל לא עם היחס המזלזל והמתנכר... לא יודעים לבקש סליחה. טעינו נתקן". טענת ההגנה היתה, בין היתר: "האחיות לא אמרו שום דבר פוגעני, ולכל היותר לא דיברו בנימוס".
בפסק הדין נקבע: "הדברים שהושמעו על ידי האחיות בפני התובע מהווים הפרת זכותו של התובע לקבל טיפול רפואי נאות מבחינת יחסי האנוש, כאמור בסעיף 5 לחוק זכויות החולה. כמו כן, הם מהווים הפרה להוראת סעיף 10 (א) לחוק, שלפיו מטפל וכל מי שעובד תחת פיקוחו, וכן כל עובד אחר של המוסד הרפואי, ישמרו על כבודו ועל פרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול הרפואי. הוראות חוק אלה באו על מנת להבטיח יחס אנושי ורגיש מצד הצוות הרפואי שעובד במוסד רפואי כלפי החולים, כפי שמצופה ומקובל. הדברים שהושמעו על ידי האחיות כלפי התובע היו מיותרים, ולדעתי, אינם עומדים ברף הרגישות והיחס האנושי הסביר המצופה מצוות רפואי סביר כלפי חולים שנזקקים לטיפולו, שברגיל נמצאים הם במצוקה בריאותית ונפשית לנוכח מצבם הרפואי".
