עובדות:
תיק זה עניינו טעות בדיאגנוזה הרפואית שערך הרופא המטפל, אשר קבע על בסיס בדיקה קלינית ובדיקת CT מוח כי המטופלת סבלה מגידול במוחה. לאור אבחנה זו עברה התובעת ניתוח מיותר של כריתת החלק הקדמי של אונת הרקה הימנית של המוח וטיפולי הקרנות. שורש הטעות היה באי מודעותו של הרופא לאפשרות של קיום טרשת נפוצה מחקה גידול, להבדיל מגידול במוח. 
בפני בית המשפט הובאו ראיות, כי "טרשת נפוצה מחקה גידול" הוכרה בספרות הרפואית בטרם קבע הרופא את אבחנתו. 

חובתו של רופא להתעדכן בפרסומים רפואיים:
נקבע כי כאשר דנים בטענה שרופא התרשל, יש לבחון את הטענה בהתאם למצב מדע הרפואה במועד האירוע ולא במועד מאוחר יותר.
עם זאת, בהתחשב בכך שמדע הרפואה הינו מדע דינמי המתפתח כל העת, נקבע על ידי בית המשפט כי חובה על רופא שלא לשקוט על שמריו ולהיות ער להתפתחויות הרפואה בתחומי התמחותו.
נקבע בפסק הדין כי אין לדרוש מן הרופא שידע את כל שניתן לדעת בתחום המסוים בו הוא עוסק, ואי ידיעת מאמר פלוני, שפורסם זמן קצר קודם לכן אינה מהווה רשלנות. אך אם רופא מתעלם מסדרת מאמרים ואזהרות בספרות הרפואית, אשר כל רופא העוסק בתחומו, המבקש באופן סביר להתעדכן בספרות הרפואית, היה ער להן, תהיה זו התרשלות.
בית המשפט קבע כי התרשלותו של הרופא המטפל באה לידי ביטוי בכך שעקב אי התעדכנות כנדרש מרופא בתחום התמחותו, הוא לא היה מודע לקיומה של אפשרות שמחלתה של התובעת היא טרשת נפוצה.

טיבה של אבחנה מבדלת:
על רופא המטפל בחולה לקבוע אבחנה מבדלת, קרי רשימה של אבחנות אפשריות ביחס למה שהחולה סובל ממנו. בעת קבלת החלטה על הטיפול המתאים, על הרופא לתת את הדעת לאפשרות קיומה של כל אחת מהאבחנות האפשריות, אלא אם נשללה. 
במקרה דנן נקבע כי מאחר והרופא לא הכיר את הספרות הרפואית הרלבנטית, הוא לא היה מודע לקיומה של אפשרות שמחלתה של התובעת היא טרשת נפוצה, ועל כן לא סבר כי עליו לערוך אבחנה מבדלת בניסיון לאמת אפשרות זו או לשוללה. לפיכך קבע בית המשפט כי הרופא התרשל בכך שלא ערך אבחנה מבדלת ביחס לטרשת נפוצה.

עוד קבע בית המשפט כי חובתו של רופא היא לא רק להסתמך על הידע הרפואי הקיים ועל העובדות המתגלות לפניו. כשמתעורר הצורך, עליו לחקור, לדרוש ולברר כדי לגלות את כלל העובדות הרלבנטיות הצריכות לעניין האבחון המתאים ולעניין דרך הטיפול ההולמת.

בנסיבות העניין נקבע, כי רופא סביר, אשר היה מודע לקיום אפשרות שהתובעת סובלת מטרשת נפוצה, יכול היה לבצע בדיקה המאפשרת לאבחן זאת (באמצעות עריכת ביופסיה עם צביעה של הרקמה הנבדקת). בדיקה זו היתה שוללת את ההנחה שמדובר בגידול וחוסכת לתובעת את הניתוח וההקרנות שקיבלה, על כל תוצאותיהם המזיקות.