עובדות:
המנוח, שהיה חולה לב, עבר ניתוח להחלפת מסתם אאורטלי. לאחר הניתוח טופל באופן קבוע בתרופות נוגדות קרישה. כשלוש שנים לאחר מכן עבר המנוח ניתוח לכריתת כיס המרה. לפני הניתוח הופסק הטיפול בתרופות נוגדות קרישה, והוא חודש יום לאחריו, במינון גבוה. עקב כך חלה התדרדרות חריפה במצבו של החולה והוא נפטר. הערעור נסב על קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הרופא התרשל בכך שנתן למנוח נוגדי קרישה במינון גבוה מן המקובל ובכך שלא התייעץ עם מומחים בתחום זה.
היוועצות עם מומחים רפואיים:
בית המשפט קבע, כי הדימום שממנו סבל המנוח, הוגבר על ידי הטיפול בתרופות נוגדות הקרישה, דבר שגרם למנוח להלם היפוולמי, מה שהוביל בסופו של דבר למותו.הטיפול שניתן בנוגדי הקרישה, למניעת הווצרות קרישים על המסתם היה רשלני במובן זה שניתן באופן מסיבי, בטרם הוברר מעל לכל ספק, כי המנוח אינו סובל מדימום פנימי פעיל, ומבלי להוועץ במומחים מתאימים (המטולוג וקרדיולוג).
