עובדות:
המנוחה נפטרה במהלך הריונה עקב זיהום בגופה.
בשבוע 25 להריונה אושפזה המנוחה בבית החולים עקב פקיעת קרומי השפיר וירידת מים. עם אשפוזה, החליטו רופאיה שלא להפסיק את הריונה והורו לתת לה תכשיר המעכב את צירי הלידה. כיממה לאחר מכן אובחנו במנוחה סימנים של אלח דם ושל דלקת השפיר, ולנוכח הממצא ננקטו פעולות להפסקת ההריון. ימים ספורים לאחר מכן נתגלו במנוחה סימנים מובהקים של זיהום כללי, וחרף הטיפול שהוענק לה היא נפטרה.
אחת השאלות שהתעוררו בדיון היתה – האם החלטת הרופאים שלא להפסיק את ההריון, מיד עם אשפוזה של המנוחה בבית החולים, היתה רשלנית.
התבססות רופא על אחת מבין אסכולות מקובלות:
על בסיס חוות הדעת של המומחים הרפואיים בתיק הגיע בית המשפט העליון לכלל מסקנה, כי ההחלטה האם להפסיק את ההריון או להשהות את הלידה הינה החלטה מורכבת, והרופאים הנדרשים לה מתפלגים בהקשר זה לאסכולות שונות.
בפסק הדין חזר בית המשפט העליון על ההלכה, לפיה פעולת רופא לא תחשב כרשלנית אם עשייתה התבססה על העדפת תפיסתה של אחת מבין האסכולות הרפואיות המוכרות.
