האם משך האבחון היה סביר או ארוך באופן בלתי סביר? הכרעה זו מושפעת, בין היתר, מהגורמים הבאים: חומרת המחלה, קיומם של גורמי סיכון וקלות הגילוי.

4/03/2018
שם פסק הדין: 
ע.א. (מחוזי י-ם) 35433-06-17 שרית שושן נגד מד"י

ערעור על פסק דין של בית משפט שלום – הערעור התקבל, דהיינו, התביעה התקבלה.  

המערערת  (להלן: "המטופלת") אושפזה בשל הריון בסיכון גבוה (2010).  בשל שמירת ההריון, נאלצה התובעת לשכב במשך שבועות ארוכים. במהלך אישפוזה התלוננה התובעת מספר פעמים על כאבים חזקים במפשעה, המקרינים לרגל שמאל מזה מספר ימים ללא שיפור, קושי בהזזת הרגל.

חלפו 8 ימים ממועד תלונתה הראשונה ועד לאבחנה של DVT (פקקת ורידים עמוקה), והתחלת טיפול מתאים. האבחון בוצע יומיים לאחר שהמטופלת ילדה. במהלך הימים מאז החלה להתלונן, נבדקה המטופלת ע"י אורתופד וכירורג כלי דם, בדיקות קליניות בלבד, לא בוצעה למטופלת כל בדיקת הדמיה, עד לאחר הלידה.

הכרעת בית המשפט: חל עיכוב בזימון ייעוץ של מומחה כלי דם, היא נבדקה על ידיו לראשונה, רק שבוע לאחר תלונתה הראשונה.  על אף שניתן היה בקלות לבצע בדיקת דופלקס, אשר היתה מקלה ומזרזת את האבחנה, היא לא בוצעה לפני הלידה. העיכוב בזימון  כירורג כלי הדם ואי ביצוע בדיקת הדמיה, במשך פרק ארוך זה, מהווים הפרה של חובת הזהירות.

בקביעתו זו התבסס בית המשפט על שלושה אדנים, כלשונו:

השתייכות המטופלת לקבוצת סיכון להתפתחות פקקת ורידים – שכיבה ממושכת עקב הריון בסיכון.

חומרת המחלה, אותה יש לאבחן  - פקקת ורידים הינה מחלה מסוכנת ואף מסכנת חיים. העובדה כי מדובר במחלה מסוכנת ומסכנת חיים מעלה את סטנדרט הזהירות הנדרש מביה"ח, ומחייבת את ביה"ח להתייחס בכובד ראש לאותו סיכון בכל זמן נתון.
השאלה באיזה אמצעים צריך לנקוט כדי להבטיח את שלומו של המטופל תלויה בחומרת הנזק הצפוי.

קלות הגילוי – אמצעי הזהירות הדרושים מביה"ח, תלויים גם ביכולת היחסית שלו למנוע את הנזק. נראה כי היכולת של ביה"ח לגלות את המחלה ולמנוע את הנזק, לא דרשה ממנו מאמצים רבים ובלתי סבירים.
במסגרת הדיון באמצעי הזהירות הדרושים מביה"ח, על מנת למנוע את הנזק, בית המשפט בוחן  שתי סוגיות שונות:

היכולת של ביה"ח לאבחן ולגלות את מחלת המטופלת.
בנסיבות העניין נראה כי היכולת של ביה"ח לגלות את המחלה, לא דרשה מאמצים רבים ובלתי סבירים. גילוי המחלה בזמן אמת היה כרוך בשני תנאים מצטברים:

הפניית המטופלת לרופא מומחה כלי דם תוך זמן סביר.
הפניית המערערת למומחה כלי דם, בזמן שהיא מאושפזת בביה"ח, לא דרשה מביה"ח מאמץ ניכר ובלתי סביר. דחיית פעולה זו במשך ימים, היא רשלנית, ואינה עומדת ברמת הזהירות הראויה.

ביצוע בדיקת דופלקס או MRI, במידת הצורך.  
בנסיבות המקרה ניתן היה גם לבצע בדיקת דופלקס בקלות רבה, ליד מיטת המטופלת תוך זמן קצר ביותר מבלי לסכן את העובר. אי ביצוע בדיקה זו במשך ימים מהווה התרשלות מטעם ביה"ח.

היכולת של ביה"ח למנוע את הנזק.
במידה ומחלת המטופלת היתה מתגלית קודם, ניתן היה להשתמש באמצעים מניעתיים טרום הלידה וניתן היה גם להעניק לה טיפול תרופתי באופן יעיל יותר אחרי הלידה, בשלבים מוקדמים יותר. שני גורמים אלו – יכולת ביה"ח לאבחן את המחלה מוקדם יותר ויכולת ביה"ח לתת טיפול מוקדם יותר - היו יכולים למנוע את המשך התפתחות המחלה אצל המטופלת.