עובדות: לידה מיום 11.11.1990. הנפגע נולד כשהוא סובל ממום מולד Spina Bifida, ונכותו 100%. במהלך הריונה של האם (הריון רביעי, לאחר 3 לידות של ילדים בריאים) היתה במעקב במרפאת הריון בסיכון גבוה, אך זאת בגין מחלת לב נרכשת וסיכון לה עצמה, ללא סיכון לעובר. במהלך ההריון לא בוצעו לאם בדיקות חלבון עוברי  וסקירת מערכות. 
בכרטיס המעקב בתחנה לאם ולילד בו טופלה האם עד השבוע  ה- 15 להריון נרשם ע"י אחות, לגבי בדיקת חלבון עוברי: "לא בוצע ולא מעוניינת". האחות נפטרה. רישום דומה נמצא גם בבי"ח העמק אליו עברה התובעת למעקב הריון החל מן השבוע ה – 15 להריון. האם הכחישה כי הבדיקה הוצעה לה.

ביחס לבדיקת החלבון העוברי - אמות המידה הנדרשות ביחסי רופא-חולה משתנות ללא הרף, ועימן גדרי הסבירות של הטיפול הרפואי הנדרש להלכה והניתן למעשה. על מנת לדעת אם הייתה הפרה רשלנית של חובת הזהירות, יש תחילה להבהיר מה היו המדדים המקובלים של חובה זו במועד מתן הטיפול. עפ"י קביעת ביהמ"ש, בהתאם לנוהל שהיה קיים בשנת 1990, חובת המטפלים הייתה ליידע נשים בהיריון על האפשרות לעבור בדיקת חלבון עוברי. נפסק, כי הנתבעים לא התרשלו בכל הנוגע להפניית האם לבדיקת חלבון עוברי. חובתם הייתה להפנותה לעריכת בדיקה, וכך נעשה. האם היא זו שסירבה לעשותה.
ביהמ"ש קובע: המטופל הוא שצריך להחליט, זוהי זכותו וגם חובתו. אין מקום להציב כרף נורמטיבי לקביעת רשלנות, "נדנוד" והפעלת לחץ מצד המטפלים. 
בהקשר לסקירת מערכות מורחבת נקבע – לא הייתה אינדיקציה ספציפית להפנות מטופלת זו שכן אמנם עסקינן בהריון בסיכון גבוה, אולם הסיכון במקרה זה הוא ליולדת ולא לעובר,  כמו כן, לא הוכח קיומו של נוהג שכזה באותו מועד. לאור אי הוכחתן של נורמות כאלו, הרי שלא ניתן לקבוע כי המשיבים סטו מהן.
אמות המידה הנדרשות ביחסי רופא-חולה משתנות ללא הרף, ועימן גדרי הסבירות של הטיפול הרפואי הנדרש להלכה והניתן למעשה. על מנת לדעת אם הייתה הפרה רשלנית של חובת הזהירות, יש תחילה להבהיר מה היו המדדים המקובלים של חובה זו במועד מתן הטיפול. עפ"י קביעת ביהמ"ש, בהתאם לנוהל שהיה קיים בשנת 1990, חובת המטפלים הייתה ליידע נשים בהיריון על האפשרות לעבור בדיקת חלבון עוברי. נפסק, כי הנתבעים לא התרשלו בכל הנוגע להפניית האם לבדיקת 
חלבון עוברי. חובתם הייתה להפנותה לעריכת בדיקה, וכך נעשה. האם היא זו שסירבה לבצעה.
המטופל הוא שצריך להחליט, זוהי זכותו וגם חובתו. אין מקום להציב כרף נורמטיבי לקביעת רשלנות, "נדנוד" והפעלת לחץ מצד המטפלים.
גם בהקשר לסקירת מערכות מורחבת נקבע – לא הייתה אינדיקציה ספציפית להפנות מטופלת זו, וכן לא הוכח קיומו של נוהג שכזה באותו מועד. לאור אי הוכחתן של נורמות כאלו, הרי שלא ניתן לקבוע כי המשיבים סטו מהן.

לסיכום קבע בית המשפט שלא היתה במקרה דנן רשלנות מצד המטפלים, והתביעה נדחתה.