העובדות: הנפגע (התובע), יליד 1994, נולד כשהוא סובל מתסמונת Vater, ומומים מולדים רבים עקב כך. בין היתר הוא סבל מאיטמות פי הטבעת, ונזקק לניתוח לפתיחת האטימה, וכן להסרת פיסטולה אשר היתה מחוברת לאורטרה (שופכה). הניתוח בוצע בינואר 1996, בשיטת פנייה (חיתוך מהעכוז ולא מהבטן). 
המנתחת הראשית היתה רופאה בשלב ההתמחות, וזה היה הניתוח הראשון מסוגו שהיא ביצעה כמנתחת ראשית, בפיקוחו ותחת השגחתו של מי שמכהן היום כמנהל המחלקה. לשני המנתחים סייעו בחלקים השונים של הניתוח שלושה עוזרי מנתחים.
לאחר הניתוח התברר, כי עקב נזק עצבי לשלפוחית השתן סובל התובע משלפוחית נוירוגנית, ללא שליטה מלאה על שלפוחית השתן, והוא נזקק לקטטר.

התביעה טענה, בין היתר, כי רשלנות בית החולים עולה מהתארכות הניתוח; מנוכחות  רופאים בכמות רבה מהרגיל; וממעמדה של רופאה חסרת ניסיון כמנתחת ראשית.

נפסק: לאור מכלול המורכבויות והקשיים שהתעוררו בניתוח, אורכו איננו בלתי סביר, אף שחרג מהממוצע. יש לזכור כי לכל רופא קצב משלו, והעובדה שניתוח הינו מורכב וקשה איננה מעידה  כי הנתבעת התרשלה בביצועו. 
באשר לנוכחות הרופאים הבכירים בניתוח נפסק, כי הזמנתם מעידה דווקא על יחס רציני של צוות המנתחים, ולא על רשלנותם. 
נדחתה גם הטענה על ניסיונה המועט של הרופאה המנתחת. מדובר בבית חולים אוניברסיטאי, בו לומדים מתמחים לבצע ניתוחים. לכל מנתח יש ניתוח ראשון, והדבר לגיטימי. לא הוצגו ראיות כי ביצוע ניתוח להסרת איטמות כניתוח ראשון השפיע על הסיכון לפגיעה בעצבוב שארעה כאן. מעבר לכך נפסק, כי ניהול הניתוח היה תקין ובהתאם לסטנדרד הנדרש ממנתח סביר. העובדה שהיה זה ניתוח ראשון מסוגו עבור הרופאה המנתחת – אין בה כדי להביא לקביעה שהרופאה התרשלה. יש צורך בראיה נוספת שתראה חריגה מסטנדרד התנהגות של כירורג סביר. במקרה הנוכחי פעלה הרופאה תחת פיקוח מלא של רופא בכיר, וותיק ומנוסה,  וחזקה על הרופא הבכיר, שלו היה רואה שהניתוח מבוצע באופן לא מקצועי - לא היה מאפשר לרופאה להמשיך לבצע את הפעולות המורכבות יותר. 
סטנדרד הזהירות הנדרש מכל רופא המבצע את הניתוח הינו אחד, ואינו תלוי בזהות הרופא או בניסיונו. הסיכון לנזק "אינסידנטלי" (בלתי נמנע) הינו סיכון קבוע, שאינו תלוי ברופא המבצע. במקרה הנוכחי, התביעה לא הציגה ראיות לאפשרות למנוע את הנזק לעצב, ולא הוכיחה כי סביר שהנזק נגרם כתוצאה מהתרשלות.

לסיכום קבע בית המשפט, שהטיפול הרפואי לא סטה מסטנדרד, אך נפסק פיצוי בסך 100,000 ₪ בגין פגיעה באוטונומיה.