שאלות ותשובות

רופא מקבל זימון להעיד במסגרת הליך משפטי בבית המשפט, שעניינו אישום פלילי כנגד מטופל שלו. הרופא מתבקש להעיד באשר למצבו הרפואי של הנתבע בעת ביצוע העבירה לכאורה. האם מותר לו למסור מידע על המטופל במסגרת עדותו?

סעיף 49 לפקודת הראיות מתייחס לעדותו של רופא וקובע כי "רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו, והדבר הגיע אל הרופא תוך כדי עבודתו כרופא, והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל, מתוך אמון שישמרם בסוד,

- אלא אם ויתר האדם על החיסיון

- או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, עדיף מן העניין שיש לא לגלותה ...".

כלומר: הזכות לחסיון שייכת למטופל, אך החיסיון איננו מוחלט, אלא יחסי, אשר רק בעל החיסיון (המטופל) רשאי לוותר עליו.

בנוסף, בית המשפט רשאי להסיר את החיסיון ולחייב רופא למסור מידע רפואי הנוגע למטופלו, אם קיים אינטרס הגובר על העניין שיש לא לגלות את הראיה.

מטופל מאושפז לאחר תאונת דרכים, כאשר במסגרת בדיקות דם מתברר כי הוא חולה איידס. בת זוגו של המטופל מגיעה לבקרו, ומספרת לאחות כי הם עומדים להינשא בקרוב. האם מותר לספר לה על מחלתו?

על אף החובה לשמירה על הסודיות הרפואית של המטופל, סעיף 20 לחוק זכויות החולה מאפשר, בתנאים מסוימים, מסירת מידע לשם "הגנה על בריאות הזולת או הציבור".

בנוסף, חוזר מנהל רפואה 45/2005 "נוהל למניעת הפצת איידס לבן/בת זוג מיניים" (מיום 18.12.2005) קובע: על הרופא לעשות כל מאמץ לשכנע את המטופל להביא לידיעת בן/בת הזוג הקבוע/ה אודות היותו נשא HIV. במידה והמטופל מסרב, או באם מקיים המטופל יחסי מין לא מוגנים עם בני זוג ללא הגנה, על הרופא לפנות לוועדת האתיקה הארצית בכדי לקבל את אישורה למניעת הרחבת מעגלי ההדבקה, לרבות ע"י גילוי מידע רפואי לזולת.

בחוזר מפורטת גם דרך ההודעה לבן הזוג ופירוט המידע שיש למסור.

 

כאשר רופא מוזמן לתת עדות בבית משפט, האם חובת הסודיות הרפואית אינה מונעת את מתן עדותו?

מהיבטי הסודיות הרפואית נגזר גם קיומו של חסיון על עדותו של רופא, בנוגע למידע שלפי טיבו הוא מן הדברים שנמסרים לרופא מתוך אמון שישמרם בסוד (ס' 49 לפקודת הראיות).
בהתאם לאמור בסעיף הנ"ל – אם החולה מוותר על החסיון, הרופא חייב למסור עדות גלויה ומלאה. בנוסף, מקום שחולה תובע לדין רופא בטענה של רשלנות מקצועית, או כאשר הרופא מוזמן כעד מטעם החולה, יש לראות בכך ויתור מכללא על החסיון האמור, ועל כן אין מניעה במתן עדות של רופא בבית משפט.
במצבים אחרים בהם מוזמן רופא למתן עדות, יכול הרופא לטעון לחסיון, אלא שבית משפט עשוי לקבוע, כי הצורך בגילוי הראיה לשם עשית צדק, עדיף מן האינטרס שלא לגלותה, שאז מחויב הרופא במתן עדות.
דיון בטענת חסיון נערך בדלתיים סגורות. גם אם החליט בית משפט, כי על הרופא להעיד, הוא רשאי לקבוע, כי עדות זו תינתן בדלתיים סגורות.

מה היקף חובת השמירה על סודיות רפואית כאשר מדובר במידע אודות חולה נפש?

בהתאם לסעיף 42  לחוק טיפול בחולי נפש, קיימת חובת שמירה על סודיות רפואית בנוגע למידע רפואי אודות חולה נפש. 
הסעיף קובע סיגים לחובה האמורה, וביניהם:

  • מתן הסכמה של המטופל לחשיפת המידע;
  • מקרים בהם גילוי המידע דרוש, לדעת הרופא, לשם טיפול באותו אדם;
  • קיומה של חובה על פי דין  לגילוי המידע;
  • מתן הרשאה של בית משפט לחשיפת המידע;
  • מקרים בהם גילוי הידיעה הינו לצרכי חקירה משטרתית (במקרה זה נדרשת בנוסף גם הסכמתו של ראש שרותי בריאות הנפש או של פסיכיאטר מחוזי).

בנוסף על האמור לעיל קובע סעיף 42 הנ"ל, כי רופא רשאי, לפי שיקול דעתו, למסור מידע על מצבו של מטופל למטופל עצמו, לאפוטרופוסו או לקרובו. 

במקרה של נפטר – מי יכול לחתום על כתב ויתור על סודיות רפואית הנוגע למידע אודות הנפטר?

חוזר מנהל רפואה 15/2003, שעניינו ויתור על סודיות רפואית, קובע כי ניתן למסור מידע רפואי אודות נפטרים ליורשיו של נפטר. לצורך זה קובע החוזר, כי על המבקש להציג את אחד המסמכים הבאים: צו ירושה בו הוא רשום כיורש/ צו קיום צוואה בו הוא רשום כיורש/ צו בית משפט המאשר מסירת המידע למבקש/ תצהיר של המבקש (מאומת על ידי עו"ד או רשם בית משפט) בו הוא מצהיר כי הוא יורש של הנפטר, וכן שכל היורשים האחרים מסכימים למסירת המידע ושהמבקש אינו מתנגד למסירת המידע ליורשים אחרים.
במקרה של ספק, לא ניתן להסתפק בתצהיר, ויש לפנות לבית משפט.

מה הדין כאשר צד שלישי דורש לקבל העתק של רשומת מטופל?

אם מקור הסמכות אינו ידוע, יש לבקש מהפונה אסמכתא למקור סמכותו הנטענת (הוראות חוק או תקנות רלבנטיות). במידת הצורך, ניתן להסתייע בייעוץ משפטי של המוסד הרפואי,של  משרד הבריאות או של ענבל.