חוק זכויות החולה - מידע כללי

הרקע לחוק זכויות החולה

אדם הזקוק או המבקש טיפול רפואי, נמצא לעיתים במצב של חוסר וודאות, כאב, חשש ובסביבה שאינה מוכרת לו. במצב זה, הוא עלול להתקשות בקבלת החלטות מהותיות לבריאותו. הכרת זכויותיו בעת קבלת טיפול רפואי חיונית להבטחת הגנה על זכויות אלו.

חוק זכויות החולה

חוק זכויות החולה חוקק בשנת 1996 במטרה לקבוע את זכויות האדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי תוך הגנה על כבודו ועל פרטיותו.

במסגרת החוק נקבעו הגדרות הכוללות בין היתר הגדרה לחדר מיון, טיפול רפואי, מטופל, מטפל ועוד. בהתאם הוגדר בחוק  ש"מטופל" הוא חולה וכל מבקש או המקבל טיפול רפואי. ו"מטפל" הוא רופא, רופא שיניים, סטז'ר, אח או אחות, מיילדת, פסיכולוג, מרפא בעיסוק, פיזיותרפיסט, קלינאי תקשורת, תזונאי-דיאטן, קרימינולוג קליני,  פודיאטר, פודיאטר מנתח, כירופרקט, וכן כל בעל מקצוע שהכיר בו המנהל הכללי, בהודעה ברשומות, כמטפל בשירותי הבריאות;

החוק קובע בן השאר, את זכות המטופל לקבלת טיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמה המקצועית והן מבחינת האיכות הרפואית ויחסי האנוש, החוק קובע כללים בדבר שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל, קבלת הסכמה מדעת לטיפול רפואי, ניהול הרשומה הרפואית והמידע הרפואי, שמירת סודיות רפואית, קיומן של ועדות בדיקה, ועדות אתיקה וועדות בקרה ואיכות ומינוי אחראי זכויות החולים והמטופלים בכל מוסד רפואי. כמו כן, במסגרת חקיקת החוק נקבעו הוראות לגבי יישומו, בין היתר נקבע כי יש לקבוע בעלי תפקיד שיהיו אחראיים למימושו, נקבע כי יינתן ייעוץ וסיוע למטופל בקשר למימוש זכויותיו על פי החוק וכן נקבע כי יש לקבוע מנגנון לטיפול בתלונות מטופלים.

 

הזכות לטיפול רפואי:

פרק ג' בחוק זכויות החולה מאגד בתוכו זכויות אדם המבקש טיפול רפואי או המקבל טיפול רפואי. בחוק מפורטים דגשים, בין היתר, לקבלת טיפול רפואי באופן כללי ובמצבי חירום, לאיסור הפליה במתן טיפול רפואי, להבטחת המשך טיפול נאות, למידע בדבר זהות המטפל, לזכות המטופל לדעה נוספת לעניין הטיפול בו ועוד.

המטופל על פי החוק זכאי לזכויות שונות בעת קבלת טיפול רפואי. לדוגמא:

 

סעיף 3 לחוק מפרט את הזכות לקבלת טיפול רפואי-  על פי הסעיף, כל הנזקק או המבקש טיפול רפואי זכאי לקבלו בהתאם לחוק ולתנאים ולהסדרים הנוהגים, מעת לעת, במערכת הבריאות בישראל. בהתקיימות מצב  חירום רפואי  או שנשקפת סכנה חמורה זכאי האדם לקבל הטיפול ללא שום תניה. הכוונה שבמצב חירום רפואי או כשנשקפת סכנה חמורה חייב כל מטפל וכל מוסד רפואי לבדוק אדם, להעניק לו טיפול רפואי ואף להפנותו בתאום מוקדם לאחר ייצוב מצבו הרפואי למוסד המקבל.
 

סעיף 4 לחוק מפרט את הזכות לקבלת טיפול רפואי ללא הפליה – על פי הסעיף, מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית, גיל או מטעם אחר ואולם אם נדרשת הפליה מטעמי גיל כשהאבחנה נדרשת משיקולים רפואיים הרי שזו לא תיחשב הפליה לעניין החוק. בהקשר לנושא זה אישר בית המשפט הגשת תובענה ייצוגית נגד בית חולים[1] בגין נזק לא ממוני אשר נגרם עקב נקיטת מדיניות מפלה כלי נשים שאינן נשואות, הסובלות מקשיי פוריות באומרו כי :""מעמד אישי" אינו נזכר מפורשות ברשימת העילות שחל איסור להפלות בגינן, אולם בשל לב לכך שמדובר ברשימה פתוחה (או מטעם אחר כיוצא באלה) סבורתני כי ניתן ללא כל קושי לקבוע שיש לכלול גם "מעמד אישי" כטעם אחר הנכלל בגדרי איוסר ההפליה בחוק זכויות החולה""
 

סעיף 6 לחוק מפרט את הזכות לקבלת מידע אודות זהות המטפל- כמפורט בסעיף, מטופל זכאי למידע בדבר זהותו ותפקידו של מטפל ושל עובד מוסד רפואי משכך ובהתאם לחוזר מנכ"ל[2] נדרשת ממטפל ענידת תג זיהוי וכן הצגה עצמית שכוללת שם ותפקיד בפני כל מטופל לפני תחילת הטיפול.
סעיף 6א מפרט את זכותו של המטופל לנוכחות מלווה בעת קבלת טיפול רפואי ובלבד שהמלווה לא יתערב במתן הטיפול הרפואי. בעניין זה רשאי המטפל שלא לאפשר למלווה להיות נוכח בעת קבלת הטיפול אם סבר שיש בנוכחותו לפגוע בבריאות המטופל, המלווה או מטופלים אחרים (לדוגמא בחשיפת המטופל לקרינה או בניסיון להגן על מטופלים ממחלות מדבקות), באיכות הטיפול, בפרטיות מטופלים אחרים (לדוגמא בעת ביקור חולים בחדרים בהם מטופלים מספר מטופלים) ועוד. נוכחות מלווה מעבר לזכות החוקתית של המטופל עשויה לסייע לתקשורת בין המטופל למטפל, להרגשת נוחות של המטופל בעת הטיפול, לעזרה פיזית ככל שתידרש וכו'. בפסק דין בית חולים "ביקור חולים" ירושלים נ' לאוניד טוב[3] התבקש בית המשפט להכריע בעניין בדיקת מומחה פסיכאטרי ללא נוכחות מלווה. בית המשפט קבע כי : "בדיקה פסיכיאטרית, מטבעה, מתקיימת ללא נוכחות של גורמים שאינם צד לבדיקה, למעט מקרים חריגים בהם נוכחות המלווה חיונית (ורשימת המקרים החריגים אינה בגדר רשימה סגורה; הכל על פי טיב אישיותו האינדיבידואלית של הנבדק). מלאכת הבדיקה דורשת מיומנות וריכוז של הבודק ושל הנבדק. נוכחות אדם נוסף בחדר הבדיקה עלולה להשפיע על איכות הבדיקה. נוכחות נכפית של מלווה עלולה לפגום בתכלית ובאיכות בדיקתה. נוכחות המלווה עשויה להכביד על שיתוף הפעולה וגילוי הלב הנדרשים לעיתים לשם גיבוש הממצאים הרפואיים; קל וחומר עת מדובר בבדיקה פסיכיאטרית, אשר לעיתים קרובות, מטיבה ומטבעה, חודרת וחושפת את מעמקי נפשו של הנבדק;"
 

סעיף 7 לחוק מפרט את הזכות לדעה נוספת לעניין הטיפול בו – על פי הסעיף, מטופל זכאי להשיג מיוזמתו דעה נוספת לעניין הטיפול בו, המטפל והמוסד הרפואי יסייעו למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו.

פניה של מטופל לחוות דעת נוספת יכולה להיות מסיבות שונות לדוגמא, במצבים בהם האבחנה אינה ברורה או חד משמעית או שקיים קושי להשלים עם האבחנה, לאור קשיי תקשורת מול המטפל או בשל מידת אמון נמוכה בין המטופל למטפל, רצונו של המטופל לקבלת תמונה מלאה של האבחנה והטיפול מגורמי מקצוע נוספים ולעיתים בניסיון למצוא פתרונות נוספים. חובה על המטפל והמוסד הרפואי לסייע למטופל בכל הדרוש למימוש זכות זו מתבטאת בהעמדת הרשומה לעיון המומחה, מסירת מידע נוסף הנוגע אליו, מתן אפשרות ליועץ לבקר ולבדוק מטופל המצוי באשפוז וכו'. בית המשפט בעניין קילגור נגד דביר[4] קבע כי : "סעיף 7 לחוק זכויות החולה מתייחס לזכאות מטופל להשיג חוות דעת נוספת "מיוזמתו". אין בסעיף זה כדי להטיל על רופא את החובה להפנות את המטופל לחוות דעת שניה בכל מקרה אלא רק לשתף פעולה עם המומחה השני, עת מבקש המטופל למצות זכות זו, מתוך הנחה, כי למטופל יש זכות לדעה רפואית נוספת בטרם יחליט על ביצוע טיפול רפואי".

 

סעיף 8 לחוק מפרט את הזכות להמשך קבלת טיפול נאות- בהתאם לסעיף, מטופל העובר ממוסד רפואי אחד לאחר, זכאי על פי בקשתו לשיתוף פעולה של המטפלים והמוסדות הרפואיים הקשורים לטיפול הרפואי בו וזאת לשם הבטחת ההמשך הנאות של הטיפול. חוזר מנכ"ל משרד הבריאות "מגילת זכויות המטופל בראיה של חובות המטפל"[5] מפרט את חובת המוסד הרפואי והמטפל, בהסכמת המטופל, להעביר מידע רפואי המצוי ברשותם, למטפל הממשיך בטיפול, לשם הבטחת המשך נאות של הטיפול הרפואי במטופל העובר לטיפול של מטפל או מוסד רפואי אחר. המידע על פי החוזר, יכלול את כל המידע הרפואי הרלוונטי להמשך הטיפול, לרבות: אבחנות רפואיות, היסטוריה רפואית, תרופות, רגישות לתרופות, בדיקות מעבדה ודימות וכן פירוט גורמי סיכון.
 

סעיף 9 לחוק מפרט את הזכות לקבלת מבקרים- מטופל זכאי לקבל מבקרים בזמנים ועל פי הסדרים שקבע מנהל המוסד הרפואי ותוך איזון בין האינטרסים וצרכיו  של המטופל היחיד לבין אלו של כלל המטופלים והמטפלים.
 

סעיף 10 לחוק מפרט את הזכות לקבלת טיפול תוך שמירה על כבודו ופרטיותו של המטופל- חובה זו, בדבר שמירת כבודו ופרטיותו של המטופל בכל שלבי הטיפול חלה על כל עובד במוסד רפואי גם אם אינו נכלל בהגדרת מטפל.
 

סעיף 12 לחוק מפרט את הזכות לבדיקה רפואית בחדר מיון – מטופל הפונה לחדר מיון זכאי לבדיקה על ידי רופא וכן זכאי לקבלת טיפול הרפואי שאינו סובל דיחוי. במידה ואין באפשרות המוסד הרפואי לתת את הטיפול הרפואי באותו מקום על המטפל להפנות את המטופל למוסד רפואי מתאים תוך הבטחת העברתו למוסד כמידת יכולתו.

 

[1] תצ (מרכז) 13451-09-15 פלונית אלמונית נגד מרכז רפואי צאנז- בית חולים לניאדו (פורסם בנבו, 23.10.2017)

[2] חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 12/01 "דרכי זיהוי מטפל ועובד בריאות" (9.5.01)

[3] רע"א (מחוזי י-ם) 38423-04-15 בית חולים "ביקור חולים" ירושלים נ' לאוניד טוב (פורסם בנבו, 06.09.2015)

[4] תא (חי') 59456-11-14 ע.ק. נגד ד"ר אפרים דביר (פורסם בנבו, 24.09.2017)

[5] חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 9/06 "מגילת זכויות המטופל בראיה של חובות המטפל" (3.4.06)

 

[1] תא (חי') 59456-11-14 ע.ק. נגד ד"ר אפרים דביר (פורסם בנבו, 24.09.2017)

[1] חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 9/06 "מגילת זכויות המטופל בראיה של חובות המטפל" (3.4.06)

קבלת הסכמה מדעת

החל מאמצע המאה הקודמת, חלה מגמת עלייה בקידום זכויות האדם. הזכות לשוויון, כבוד, חירות ואוטונומיה תפסו מקום נכבד בשיח זה, כאשר באופן טבעי גם המערכת הרפואית הושפעה מכך. 

העצמת האדם כיצור אוטונומי בעל זכויות הביאה להעצמתו של המטופל – הוא אדון על גופו וחייו, ולכן יהיה שותף לקבלת החלטות, לפי העדפותיו ובהתאם לערכיו, מה ייעשה או לא ייעשה בגופו.

 

מידע נוסף בנושא "הסכמה וסירוב מדעת" מפורט בפרק "רפואה במשפט" באתר זה.

הרשומה הרפואית והמידע הרפואי

"רשומה רפואית" היא תיעוד מהלך הטיפול הרפואי לרבות ההיסטוריה הרפואית של המטופל ושל הטיפול בו. הרשומה כוללת פרטים מזהים של המטופל, מידע רפואי אודות הטיפול הרפואי שניתן, עבר רפואי, אבחון והוראות טיפול, התייעצויות בדבר חלופות לטיפול ושיקול הדעת שהופעל בבחירת טיפול שניתן. 

פרק ה' לחוק זכויות החולה מפרט את חובת המטפל והמוסד הרפואי לניהול רשומה רפואית, את זכותו של המטופל למידע רפואי מהרשומה הרפואית, חובת המטפל ועובד מוסד הרפואי לשמירה על סודיות רפואית ועוד..

 

מידע נוסף בנושא "רשומה רפואית" מפורט בפרק "רפואה במשפט" באתר זה

ועדות

פרק ו' בחוק זכויות החולה מפרט כללים להקמת ועדות שונות, ועדת בדיקה, ועדת בקרה ואיכות, ועדת אתיקה וכן כללים להגשת השגה לוועדת אתיקה.

 

מידע נוסף בנושא "ועדות" מפורט בפרק "בטיחות וניהול סיכונים ברפואה" באתר זה

אחריות לקיום זכויות המטופל במוסד הרפואי

פרק ז' בחוק זכויות החולה קובע כי מנהל מוסד רפואי ימנה עובד שיהיה אחראי לזכויות המטופל, תפקידיו כפי שמפורטים בפרק כוללים, מתן ייעוץ וסיוע למטופל בקשר למימוש זכויותיו על פי החוק, קבלת תלונות של מטופלים, בדיקתן והטיפול בהן, הדרכה והנחיה של חברי הסגל הרפואי והמינהלי של המוסד הרפואי בכל הנוגע להוראות החוק.

חוק זכויות החולה הינו חוק המאגד את זכויות המטופלים, קובע הוראות לגבי אופן יישום הנושאים השונים המועלים בו ומגדיר את מערכת היחסים בין המטפל למטופל. לעיתים יש צורך להידרש לאופן שבו יש ליישם את עקרונות החוק בנסיבות הספציפיות של המטופל הספציפי.  בהקשר זה מעניין לאזכר את הספר כבוד האדם זכות חיה בטיפול הרפואי"[1] : "הזיקה ההדוקה בין כבוד האדם ובין הטיפול הרפואי נובעת מכך שהמפגש הטיפולי הוא מפגש בין אנושי. לכן כבודה האדם הוא זכות חיה, כלומר- לא רק מונח מעוגן באמנה, בחוק או בקוד אתי, אלא ערך שיש לחיות אותו יום-יום, שעה-שעה, אדם- אדם".

 

[1] דנה בלאנדר, כרמית הבר, מרדכי קרמניצר כבוד האדם זכות חיה בטיפול הרפואי, המכון הישראלי לדמוקרטיה (2020(