דלג על קישורי ניווט
אודות היחידה
ניהול סיכונים ברפואה
סוגיות ברפואה ומשפט
חקיקה וחידושי פסיקה
מאמרים


כניסה למורשים


דלג על קישורי ניווט
התפתחות היסטורית
כללי
 

כללי
להזכירך, המידע המצוי באתר ניתן כשירות אינפורמטיבי, בלתי מחייב, אין לראות באמור בפרק זה הנחיה ו/ או משום עצה רפואית או משפטית לעניין זה ראה תנאי שימוש

מהו ניהול סיכונים   |   התפתחות ניהול סיכונים קליני בארצות הברית   |   התפתחות ניהול סיכונים קליני באנגליה   |   התפתחות ניהול סיכונים קליני בישראל   |  ניהול סיכונים בבתי החולים הממשלתיים

מהו ניהול סיכונים

ניהול הסיכונים הקליני הוא תחום חדש יחסית, בהשוואה לניהול הסיכונים שהחל להתפתח בעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה בתחומי הביטוח, התעשייה, התעשיה הכימית, התעבורה הימית, התעבורה האוירית, פעילות כורים גרעיניים וכיוצ"ב.
לפחות בראשית הדרך, המשותף לכל התחומים שבהם התפתח ניהול סיכונים היה קיומן של תאונות, שחייבו עריכת בירור.

על פי ההגדרה ה"קלאסית", ניהול סיכונים הוא תהליך שבו  מחושבת עלות הסיכון, או תוצאת החשיפה אליו (כלומר הנזק כאשר הסיכון מתממש), אל מול עלות הקטנתו של הסיכון.
ההגדרה שאובה מעולם הביטוח. היא ממוקדת בשיקולים כלכליים (של עלות מול תועלת) ובהגנה על הארגון - יוצר הסיכון -  ועל שלוחיו.

בכל תהליך של ניהול סיכונים, בכל תחום שהוא, יש שלושה שלבים:

  • זיהוי הסיכון (identifying risk) הכרה בקיומו של ארוע שיש לו פוטנציאל  לגרום לפגיעה או לנזק.
    זיהוי הסיכון יכול להעשות בין באמצעות דיווח ספציפי על ארוע שמהווה סיכון (לרבות הגשת תביעה) ובין באמצעות ניתוח של מאגר נתונים המכיל מכלול ארועים.
  • ניתוח הסיכון (analyzing risk) – נסיון להבין את הגורמים לסיכון ולתוצאותיו, ולהעריך אותו מבחינה  איכותית וכמותית.
  • שליטה על הסיכון (controlling risk) – פיקוח על הסיכון, והקטנת תוצאותיו והשלכותיו, על בסיס המידע המתקבל מניתוח הסיכון.

תחום ניהול הסיכונים ברפואה החל את דרכו בעיקר כאמצעי לשליטה על העלויות שכרוכות בהגשת תביעות בגין רשלנות רפואית (ניהול סיכונים כלכלי). עם הזמן, התחום הלך והתרחב גם לכיוונים של שיפור איכות הטיפול הרפואי, הבטחת איכותו וקידום בטיחות המטופלים באשר הם, ולא רק כתובעים פוטנציאליים.

לראש הדף ▲

התפתחות ניהול סיכונים קליני בארצות הברית

ההתפתחות של ניהול הסיכונים הקליני בארצות הברית החלה, באופן מובהק, כמענה לעלייה במספר התביעות שהוגשו נגד בתי חולים ונגד אנשי צוות.

באמצע שנות ה-50 תביעות בגין נזקי גוף, שנגרמו כתוצאה מטיפול רפואי, הוגשו רק נגד בתי חולים וצוות סיעודי (להבדיל מצוות רפואי), מפני שעורכי הדין לא היו מסוגלים להתמודד עם תקיפת שיקול הדעת הרפואי שחייב הבנה רפואית.
בשלב זה, תוכניות של ניהול סיכונים בבתי החולים טיפלו בתחומים שאינם קליניים, אלה שאינם כרוכים בשיקול הדעת הרפואי: נפילות חולים, טעות בזיהוי חולים, השארת פדים בגוף במהלך ניתוח וכיוצ"ב.

במהלך שנות ה- 60 ותחילת שנות ה- 70 הלכו והתרבו תביעות בגין רשלנות רפואית בארצות הברית, ובד בבד החלה להתרחב המגמה להגיש תביעות נגד צוות רפואי.
בשלב זה, תהליכי ניהול הסיכונים עדיין התמקדו בהיבטים הנוגעים רק לצוות הסיעודי. אך עם הזמן, התברר הצורך להרחיב את ניהול הסיכונים גם להיבטים הקליניים. נקודת המוצא היתה עידוד הצוות הרפואי לדווח על ארועים חריגים. גורמים רפואיים התנגדו לדרישת הדווח, ולא שיתפו פעולה.

התפתחות המערכת לניהול הסיכונים בארצות הברית הגיעה לשיאה באמצע שנות ה-70, בעיקר כתוצאה ממשבר התביעות שהוגשו בגין רשלנות רפואית.

ריבוי התביעות הוביל, באורח טבעי, לעליה ניכרת בפרמיות הביטוח, בעיקר בתחומים שבהם שיעור התביעות היה גבוה במיוחד (כגון מיילדות ונוירוכירורגיה). כתוצאה מכך פחתה הבחירה בהם. רופאים נטשו אותם, ובאזורים שבהם הפרמיה היתה גבוהה במיוחד נוצר מחסור ברופאים בתחומי ההתמחות הללו.

הקמת מנגנונים לניהול סיכונים בבתי החולים הונעה, קודם כל, מדרישת חברות הביטוח לקיים תהליכי ניהול סיכונים, על מנת להתמודד עם ריבוי התביעות  שהוגשו בתחום.
במקביל, בתי המחוקקים והממשלה הפדרלית פעלו לסייע למערכת הבריאות (למשל באמצעות חקיקה שהגבילה את החבות בנזיקין של מערכות הבריאות, וכן באמצעות תמיכה במימון תכניות בריאות), אך הם התנו את הסיוע בהקמת מנגנונים לניהול סיכונים.
תהליך נוסף שהאיץ את התפתחות ניהול הסיכונים בארצות הברית היה פסיקה של בתי המשפט, אשר הרחיבה את אחריותם של בתי החולים הפרטיים – לא עוד מכירת שירותים לרופאים, כי אם אחריות כוללת לטיפולים הרפואיים הניתנים במסגרתם.

במקביל להתפתחות התחום של ניהול הסיכונים הקליני, התגבשו גם תפקידיהם של העוסקים בו. בארצות הברית קיימים היום גופים רבים העוסקים בניהול סיכונים קליני, כולל מוסדות אקדמיים העוסקים במחקר, בהכשרה ובפיתוח התורה והשיטות של התחום.
עם השנים, העיסוק בתחום הלך והתמסד. כיום מקובל להדגיש בניהול סיכונים , בנוסף להיבט הכלכלי, גם תהליכי בקרה, שיפור איכות ובטיחות המטופל.

לראש הדף ▲

התפתחות ניהול סיכונים קליני באנגליה

מערכת הבריאות באנגליה היא בעיקרה ציבורית, ומנוהלת על-ידי שירות הבריאות הלאומי
 (NHS - National Health Service).
ניהול הסיכונים הקליני באנגליה החל להתפתח בעיקר בסוף שנות ה- 80 במענה לריבוי תביעות בגין רשלנות רפואית ולעלויות הגבוהות שלהן.

עד שנת 1990 שירות הבריאות הבריטי הוא שנשא בעלויות החבות המשפטית. בראשית שנות ה-90 הוקמו מטעם שירות הבריאות הלאומי גופי רפואה ציבוריים-עצמאיים (NHS Trusts), אשר נשאו בעצמם בחבות המשפטית.
בעקבות זאת, וכחלק מהצורך להתייעל, עמדו אותם גופים על הצורך בהקמת מנגנונים לניהול סיכונים.
בשלב זה ניהול הסיכונים לא היה חובה, ולכן הנהלות בתי החולים חסרו את המחוייבות ואת המוטיבציה שנדרשות כדי לקיים ניהול סיכונים פרודוקטיבי (כך, למשל, בראשית הדרך היתה רק בחלק מבתי החולים פונקציה של מנהל סיכונים בפועל).

בשנת 1995 התברר, כי ארגוני הבריאות אינם יכולים לשאת בעלויות הביטוח, ונבנתה תכנית ביטוח לאומית (CNST- Clinical Negligence Scheme for Trusts), שהוטמעה באמצעות גוף שהוקם לתכלית זאת.
גם בשלב זה, ניהול הסיכונים עדיין לא היה חובה, וגם ארגונים שלא נקטו צעדים ממשיים יכלו להשאר חברים בתכנית הביטוח הלאומית.
עם זאת, עד סוף שנות ה-90 הקימו כמעט כל ארגוני הבריאות השייכים ל-NHS מערכות לניהול סיכונים.

בשנת 1999 חוקק חוק הבריאות, שהטיל על ה-NHS ועל גופים עצמאיים חובה לפעול לשיפור האיכות של הטיפול הרפואי, ובמסגרת זו החל קידום מואץ של ניהול סיכונים ברמה הלאומית, בעיקר בהיבט של איכות ובקרה.

לראש הדף ▲

התפתחות ניהול סיכונים קליני בישראל

במהלך שנות ה-90 הלך וגדל היקף התביעות שהוגשו בתחום הרשלנות הרפואית, ונוצרה תחושה של משבר.
מספר גורמים הובילו למשבר:

גורמים משפטיים

  • שינויים בגישת הפסיקה הישראלית והנכונות להרחיב את אחריותו של הצוות הרפואי.
  • פסיקת פיצויים גבוהים ברכיבי הנזק השונים. 
  • חקיקת חוק זכויות החולה – אמנם החוק מעגן פרקטיקות שהיו מושרשות, לפחות בחלקן, עוד קודם לכן, אך בעיגונן בחוק הן הפכו חובות שבחוק ונוצרה עילה חדשה לתביעה – הפרת חובה חקוקה. יש בכך כדי להכביד על התנהלות המערכת הרפואית בהיבטים מדיקו-לגאליים.
    החוק מגדיר חובות רבות הנגזרות מזכויותיו של המטופל:
    החובה ליתן טיפול רפואי מקצועי ואנושי, שמירה על כבודו ופרטיותו של מטופל, עקרון ההסכמה מדעת, אוטונומיה של המטופל על גופו, חובת ניהול רשומה רפואית, חובה לשמור על סודיות רפואית וכיוצא באלה.

גורמים חברתיים

  • עלייה בציפיות מהמערכת הרפואית וביקורתיות כלפיה.
  • המעבר מהגישה הפטרנליסטית לגישה האוטונומית – במסגרת ההתפתחות הזו, הביקורת על הרופא, על שיקול דעתו ועל החלטותיו הופכת יותר לגיטימית.
  • זמינות רבה של המידע הרפואי במאגרי מידע לקהל הרחב, במיוחד באתרי אינטרנט ובפורומים מקוונים לייעוץ מקצועי.
  • פרסום שכיח בתקשורת על הגשת תביעות בגין רשלנות רפואית.

שינויים במערכת הבריאות

  • התפתחות מערך תלונות וקובלנות במשרד הבריאות.
  • נכונות הולכת וגוברת של רופאים לתת חוות דעת רפואיות כנגד עמיתיהם.

כפועל יוצא ממשבר התביעות ומקשיים בהשגת כיסוי ביטוחי בעלויות סבירות, החלו להתפתח בעשור האחרון מנגנונים לניהול סיכונים בגופי בריאות שונים.

 לראש הדף ▲

ניהול סיכונים בבתי החולים הממשלתיים

בכל אחד מבתי החולים הממשלתיים קיימת יחידה לניהול סיכונים. ברוב בתי החולים העומד בראש היחידה הוא רופא, ולצידו צוות מסייע.

היחידה לניהול סיכונים בחברת "ענבל"

חברת "ענבל" עמדה על הצורך במיסוד תהליכי ניהול הסיכונים ובהפעלה שיטתית שלהם במערכת הבריאות הממשלתית, ובשנת 2002 הוקמה היחידה לניהול סיכונים.
היחידה הוקמה, בין היתר, במטרה לסייע בשיפור האיכות של הטיפול הרפואי ולהביא להקטנת עלות התביעות בגין אחריות מקצועית בתחום הרפואה, וזאת באמצעות שיפור ניהול התביעות, שיפור ניהול הסיכונים הפיננסי, ושיפור היכולת לאתר מוקדי כשל ולהציע פתרונות מעשיים למניעתם.

לצורך הגשמת המטרות שלשמן הוקמה היחידה לניהול סיכונים בענבל, מתמקדת הפעילות במספר מישורים:

  • סיוע בהפעלה שיטתית של יחידות לניהול סיכונים בבתי החולים -  ברוב בתי החולים, בעת הקמת היחידה לניהול סיכונים בענבל, כבר עסקו ברמה כזו או אחרת בניהול סיכונים, וחברת ענבל נטלה על עצמה לקדם פעילות שיטתית, באמצעות פיתוח והקנייה של טכניקות ושל כלים מתאימים.
    במסגרת זו, מעורבת "ענבל" בפרוייקט בשני בתי חולים ממשלתיים, שבהם מוקם מערך לניהול סיכונים, באמצעות יועצים ארגוניים, יועצים רפואיים ומומחים בתחום ניהול הסיכונים.
  • הרחבת היקף הדיווח - הואיל והפעילות של ניהול הסיכונים מבוססת על הדיווח מן המוסדות הרפואיים, שמה לה ענבל כמטרה את הרחבת היקפי הדיווח על אירועים חריגים במערכת הבריאות הממשלתית.
    בשלב ראשון נבנו רשימות של סוגי ארועים חריגים טעוני דיווח. נבנו רשימות כלליות ויעודיות, דהיינו – מותאמות לדיסציפלינות השונות, כגון מיילדות, פסיכיאטריה, כירורגיה, חדרי מיון וכו'.
    לצורך העלאת המודעות לחשיבות הדיווח קיימה ומקיימת ענבל פגישות הן עם הנהלות בתי החולים והן עם הצוות הרפואי על דרגיו השונים.
  • יצירה והפעלה של מאגר נתונים מקיף לצורך ניתוח הנתונים, הפקת לקחים ובניית תכניות התערבות לפעילות מניעתית. 
  • סיוע בניסוח טפסי הסכמה כלליים ויעודיים, בהתאם לצורך, ולפי ההתפתחויות במשפט.
  • ימי עיון ומפגשים עם מנהלי הסיכונים של בתי החולים, שבהם מוצגות סוגיות שונות בניהול סיכונים, סוגיות מדיקו-לגאליות וכיוצ"ב.
  • הדרכות שוטפות בבתי החולים לצוותים רפואיים וסיעודיים, ולסקטורים מסוימים (פסיכיאטריה, מיילדות, גריאטריה וכיוצ"ב), בסוגיות מדיקו-לגאליות, כגון הרשומה הרפואית, הסכמה מדעת, סוגיית החיסיון וכיוצ"ב.
  • ייעוץ  שוטף ליחידות לניהול סיכונים בסוגיות שונות המתעוררות מעת לעת, כגון ייעוץ משפטי וסיוע בניסוח תשובות לפניות של גורמים שונים (תקשורת, מבקר המדינה, נציב קבילות הציבור וכו'). הייעוץ כולל "קו חם", המאפשר לפנות אלינו במשך 24 שעות ביממה.

לראש הדף ▲