דלג על קישורי ניווט
אודות היחידה
ניהול סיכונים ברפואה
סוגיות ברפואה ומשפט
חקיקה וחידושי פסיקה
מאמרים


כניסה למורשים


דלג על קישורי ניווט
המומחה הרפואי
כללי
חקיקה
נהלים וחוזרים
 

כללי
להזכירך, המידע המצוי באתר ניתן כשירות אינפורמטיבי, בלתי מחייב, אין לראות באמור בפרק זה הנחיה ו/ או משום עצה רפואית או משפטית לעניין זה ראה תנאי שימוש
המומחה הרפואי בביהמ"ש

מקומו של המומחה בביהמ"ש | מומחה רפואי מטעם צד במשפט | מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש | ההכרעה בתיק המשפטי | ביקורת על השיטה | לסיכום

מקומו של המומחה בבימ"ש:

שיטת המשפט הנוהגת בישראל מסרה את ההכרעה בסכסוכים לסוגיהם לידיו של ביהמ"ש. סכסוכים אלו עוסקים, מטיבם, בכל תחומי החיים ומערבים נושאי מומחיות שונים. כך מוצא עצמו ביהמ"ש במקרים רבים נדרש להכריע בנושאים שאינם בתחום מומחיותו.

על מנת להימנע ככל האפשר מפסיקה שאינה מלומדת, ובמטרה להימנע מעוותי דין, מעודדים גורמי המשפט את ההשתתפות של גורמים מקצועיים, בסכסוכים משפטיים הנוגעים לתחום מומחיותם. במציאות זו, שני הגורמים – המשפטי והמקצועי – חוברים זה לזה על מנת לאפשר בחינה מקצועית של המקרה המונח בפני ביהמ"ש, ולהגיע ככל האפשר לחקר האמת.

משקלו של המומחה בביהמ"ש  גדול במיוחד בתביעות הרשלנות הרפואית. בעוד שבסוגים שונים של תביעות ביהמ"ש נדרש להכריע בשאלת הנזק, בתביעות בגין רשלנות רפואית הוא נדרש לברר גם – וקודם כל - סוגיות רפואיות מורכבות הקשורות לעניין האחריות, ולהכריע האם הייתה התרשלות מצד הרופא המטפל או המוסד הרפואי. מענה על שאלה זו הוא מקצועי בבסיסו, ולכן ניתן להכרעה רק בסיוע עצת מומחה.

לראש הדף ▲ 

מומחה רפואי מטעם צד במשפט:

על מנת להימנע ממצבים בהם צד למשפט טוען טענות ללא ביסוס מקצועי, קובע סעיף 127 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן: "התקנות"), כי בעל דין, המעוניין להוכיח עניין שברפואה, חייב לצרף חוות דעת של מומחה רפואי (זולת אם ביהמ"ש פטר אותו מחובה זו). הימנעות מצירוף חוות דעת מונעת מבעל הדין להוכיח את טענותיו, ועשויה להוביל אף למחיקת תביעתו. במידה שקיימת מחלוקת רפואית במספר תחומים - יש לצרף חוות דעת רפואית לכל תחום.

כאשר בעל הדין שכנגד מעוניין לחלוק על הטענות הרפואיות שנטענו כלפיו, מחויב גם הוא בהגשת חוות דעת רפואית (זולת אם ביהמ"ש פטר אותו), ואם לא עשה כן, לא ישמעו טענותיו לעניין זה (סעיף  128 לתקנות). לצורך הגשת חוות הדעת, הוא רשאי לדרוש בדיקה של הנפגע בידי מומחה רפואי מטעמו. סירוב הנפגע או בא כוחו לביצוע הבדיקה, ללא מתן צידוק סביר, ימנע מביהמ"ש לשמוע את טענותיו הרפואיות בעניין הנדון (סעיף  137 לתקנות).

בעלי הדין רשאים לחקור את המומחים על חוות הדעת שהגישו, ובמידה שהם מעוניינים לעשות כן, עליהם להודיע על כך לביהמ"ש ולשאר הצדדים המעורבים בתיק (סעיף  130 (א) לתקנות).

לראש הדף ▲ 

מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש:

מינוי המומחה

בנוסף לחובה של צד לצרף חוות דעת של מומחה רפואי לצורך ביסוס טענותיו הרפואיות, יכול גם ביהמ"ש למנות מומחה רפואי מטעמו הוא. כמו כן, מתירות התקנות מינוי של מומחה מטעם ביהמ"ש בהסכמת בעלי הדין, אשר משמעה (אלא אם קבע ביהמ"ש אחרת) היא כי לא יוגשו חוות דעת של מומחים מטעם בעלי הדין, וכי חוות הדעת, אשר הוגשו קודם למינוי המומחה, לא תשמשנה כראיה (סעיף 130 (ג) לתקנות ).

פעמים רבות, במועד מינויו של המומחה הרפואי, מגדיר ביהמ"ש את גבולות הסוגיה המצריכה בדיקה והערכה של המומחה. חריגה של המומחה מהמנדט שניתן לו על ידי ביהמ"ש, תוך מתן חוות דעת רחבה יותר המכילה קביעות רפואיות בתחומים שונים, לא תתקבל על ידי ביהמ"ש כחלק מהעדות של המומחה הרפואי. לרוב, חריגה מעין זו אינה פוסלת את חוות הדעת כולה, והיא תתקבל רק בעניין שהוגדר מראש כנתון לבחינה.

עבודתו השוטפת של המומחה:

המומחה הרפואי מטעם ביהמ"שהרשאי לדרוש מהתובע שיעמיד לבדיקה את מי שטעון בדיקה לצורך ביסוס כתבי טענותיו. בנוסף, הוא רשאי לדרוש מבעל הדין לאפשר לו לשמוע את דעתו של רופא או של מומחה רפואי שנתן חוות דעת מטעמו, וכן לקבל מכל אדם או מוסד את הרשומות הרפואיות הנוגעות למי שטעון בדיקה. לבסוף, במידת הצורך, רשאי המומחה אף לבקש מביהמ"ש הוראות לעניין מילוי תפקידו.

על חוות הדעת להיות מוגשת תוך 30 יום, ועם קבלתה, רשאי בעל הדין לבקש בכתב הבהרות מהמומחה על חוות דעתו.

באשר לחוות הדעת עצמה, הרי שעליה להתייחס בצורה מפורטת לסוגיה המצריכה בדיקה והערכה, כפי שהוגדרה על ידי ביהמ"ש, ולכלול את רשימת האסמכתאות עליהן הסתמך המומחה. הנחת המוצא היא שהמומחה הרפואי, אשר מונה על ידי ביהמ"ש, גיבש את חוות הדעת תוך בחינה ובדיקה עצמאית. במידה שיתברר כי המומחה הרפואי סמך את חוות דעתו על חוות דעת של אחר, ביהמ"ש רשאי לפסול את חוות הדעת. יחד עם זאת, מהפסיקה עולה, כי ביהמ"ש אינו מחויב לפסול את חוות הדעת וגם לא ימהר לעשות כן, אלא אם אימוצה יגרום לעיוות דין במשפט.

האובייקטיביות הנדרשת מהמומחה:

בתיהמ"ש מקפידים שמומחה רפואי שמתמנה על ידם לא יהיה בעל נגיעה אישית או בעל קרבה אישית למי מהצדדים, שכן המומחה הרפואי נתפס על ידי ביהמ"ש כ"זרוע ארוכה" של המערכת המשפטית, וככזה עליו להיות נקי מחשד של חוסר אובייקטיביות כלפי הצדדים השונים.

כאמצעי לשמירה על עקרון זה, קובע סעיף 126 לתקנות כי: "מומחה שיעץ עצה או חיווה דעתו לאדם בענין שבתחום מומחיותו, לא יוזמן מטעם בית המשפט כמומחה באותו ענין כשאותו אדם צד בו". כמו כן, במידה שמתעורר חשש למשוא פנים, עשוי ביהמ"ש לפסול את חוות הדעת שניתנה (ראה למשל : רע"א 600/96 - אדרי מוטי נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, שם נפסלה חוות דעתו של מומחה רפואי, כיוון שאחיו – רופא אף הוא – טיפל בעבר באחד הצדדים למשפט ומסמכים שכתב הועברו לעיון המומחה).

חקירה על חוות הדעת:

כשם שהצדדים רשאים לחקור את המומחים שהגישו חוות דעת מטעם בעלי הדין האחרים, כך הם רשאים גם לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש, ובלבד שהודיעו על רצונם זה. עם זאת, שעה שקיים מינוי של מומחה מטעם ביהמ"ש, לא ייחקרו המומחים מטעם בעלי הדין, אלא אם הודיע בעל דין על רצונו לחקור את כולם או את מקצתם. במידה שנעשה כן, ייחקרו מומחים אלו באופן ובהיקף כפי שיקבע ביהמ"ש, בהתחשב בנסיבות העניין ובשים לב לחוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש (סעיף 130 (ב)  לתקנות ).

יצוין, כי אין באמור כדי לגרוע מכוחם של בעלי הדין להסכים שלא לחקור את המומחה מטעם ביהמ"ש, בין אם מונה בהסכמה ובין אם לאו; הוסכם כאמור, לא ייחקר המומחה מטעם ביהמ"ש, אלא אם ראה ביהמ"ש צורך בכך לשם בירור המחלוקת שלפניו (סעיף 130 (ד) לתקנות ).

קביעת שכר:

ביהמ"ש רשאי לקבוע למומחה את שכרו ואת הוצאותיו, להטילם על בעלי הדין על-פי שיקול דעתו, ולקבוע את מידת ההשתתפות של כל אחד מהם.

כן רשאי ביהמ"ש להורות בכל עת לבעלי הדין, או לאחד מהם, להפקיד סכומי כסף לכיסוי שכרו והוצאותיו של מומחה או לשלמם למומחה במישרין, ובגמר המשפט יחליט ביהמ"ש מי ישא בשכר ובהוצאות אלה (סעיף 131 לתקנות.)

לראש הדף ▲ 

ההכרעה בתיק המשפטי:

ביהמ"ש אינו רשאי לפרוק מעליו את עול הפסיקה בכל השאלות השנויות במחלקות, לרבות השאלה הרפואית. לפיכך, כאשר מוצגות בפנייו חוות דעת מקצועיות סותרות, חובה עליו להעריכן, ממש כשם שהוא מעריך את מהימנותם של כלל העדים המופיעים בפניו. הוא הדין גם כאשר ממונה מומחה מטעם ביהמ"ש. העובדה שעד הינו מומחה מטעמו מהווה יסוד אשר ביהמ"ש מתחשב בו בבואו לשקול את דברי עדותו, אולם מידת המהימנות אשר יש לייחס לעדותו של המומחה, וההחלטה האם לקבל עדותו אם לאו, נשארת בידיו של ביהמ"ש.

הצדדים יכולים להסכים ביניהם מראש שחוות הדעת של מומחה שמונה על ידי ביהמ"ש תחייב אותם, אבל גם הסכמה זו אינה מסלקת לחלוטין אפשרות של ביקורת על ידי ביהמ"ש, מפני שביהמ"ש, ולא המומחה הרפואי, הוא הפוסק האחרון בתיק המשפטי הנדון בפניו.

לראש הדף ▲ 

ביקורת על השיטה

לאורך השנים הועלו טענות רבות באשר להליך המשפטי המתקיים לצורך בירור התביעות בתחום הרשלנות הרפואית, לרבות בכל הנוגע למומחים המעורבים בתהליך. בין היתר נטען, שתחום זה מאופיין במספר רב יותר של חוות דעת מאשר בתחומים אחרים, וכי לא פעם קשה להשיגן ועלותן גבוהה. בנוסף, יש הסבורים כי דרך זו, בה עומדות בפני ביהמ"ש לפחות שתי חוות דעת סותרות, הינה בזבזנית ומכבידה – בזבנית בגלל העלויות הניכרות שכרוכות בהשגת חוות הדעת ובהטרחת שני רופאים לפחות; ומכבידה בכך שעורכי הדין, שהם הדיוטות בתחום הרפואי, נאלצים לחקור את הרופאים ולאחר מכן לטעון בעניינים שברפואה. יתר על כן, בסופו של יום ההחלטה היא של השופט, אשר צריך להכריע בין חוות דעת סותרות של מומחים, כאשר מומחיותו פחותה משלהם.

טענות ממין אלו ואחרות הועלו אף בפני הועדות הציבוריות (ועדת קלינג, וועדת שפניץ), שהוקמו לצורך דיון בסוגיות שונות הקשורות לתביעות בגין רשלנות רפואית. בפני הועדות הוצגו אף פתרונות אפשריים לבעיה: התאמת ההסדר להסדר המקובל בתאונות דרכים (דהיינו מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש בלבד); הוצאת תביעות הרשלנות הרפואית מביהמ"ש והעברתן לערכאה מקצועית מיוחדת; הקמת ועדות רפואיות (דוגמת הועדות שליד המוסד לביטוח לאומי); ומינוי יועץ מומחה מטעם ביהמ"ש, אשר יסייע לו בהתמודדות עם הקשיים בהכרעה בהיבטים המקצועיים, בדומה לתחום הפטנטים.

הדיון בועדות לא הוביל להמלצות על שינוי כלשהו, שכן ועדת קלינג סברה שיש להשאיר את המצב על כנו, ואילו ועדת שפניץ סברה שאין היא הפורום המתאים לדון בפתרונות לבעיות שהועלו, ולפיכך המליצה על הקמת צוות מיוחד מטעם משרד המשפטים, אשר יבחן את סוגיית המומחים הרפואיים באופן כללי.

לראש הדף ▲ 

לסיכום

המומחה הרפואי בביהמ"ש ממלא לא פעם תפקיד מרכזי בהכרעה השיפוטית. למרות שלביהמ"ש שמורה הזכות וגם החובה להכריע בתיק, עצתו המקצועית של המומחה עשויה להקים או להפיל אותו. בפרט אמורים הדברים כאשר מדובר במומחה מוסכם או במומחה מטעם ביהמ"ש, אותו רואים כ"זרוע הארוכה" של ביהמ"ש, וכמי שחייב בשמירה על אובייקטיביות ועל מקצועיות טהורה במתן חוות הדעת.

לראש הדף ▲