דלג על קישורי ניווט
אודות היחידה
ניהול סיכונים ברפואה
סוגיות ברפואה ומשפט
חקיקה וחידושי פסיקה
מאמרים


כניסה למורשים


דלג על קישורי ניווט
סודיות רפואית
כללי
חקיקה
נהלים וחוזרים
תמציות פסקי דין
שאלות ותשובות
תמציות מאמרים
 

כללי
להזכירך, המידע המצוי באתר ניתן כשירות אינפורמטיבי, בלתי מחייב, אין לראות באמור בפרק זה הנחיה ו/ או משום עצה רפואית או משפטית לעניין זה ראה תנאי שימוש
כללי

המקור של חובת הסודיות הרפואית  |   חריגים לחובת הסודיות הרפואית הסכמת מטופל למסירת מידע רפואי   |   מסירת מידע רפואי לקרובי משפחה, במסגרת טיפול רפואי במהלך אשפוז | מסירת מידע על רקע קיומה של חובה על פי דין לעשות כן    כתב ויתור על סודיות רפואית  |  כתב ויתור על סודיות רפואית ביחס לקטין/חסוי/פסול דין  |  ויתור על סודיות רפואית ביחס למידע גנטי  |  גילוי מידע רפואי חסוי בבית המשפט  ויתור המטופל על החיסיון במסגרת הליכים משפטיים

 

חובת השמירה על הסודיות הרפואית של המטופל הינה אבן יסוד בכלל מקצועות הבריאות הרפואיים והפרה-רפואיים, והיא מעוגנת, בין היתר, בעקרונות האתיקה הרפואית ובשבועת הרופא. הצורך בסודיות רפואית נובע ממערכת היחסים שבין מטפל למטופל, המושתתת על אמון, והיא חיונית לניהול תקין של מערכת הרפואה, בין היתר, מפני שיש בה כדי לעודד את המטופל להעביר מידע שלם ואמין למטפל. בהיבט המשפטי, יש להפרת החובה השלכות הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי.

 

המקור של חובת הסודיות הרפואית

שאלת הסודיות הרפואית אינה מוסדרת באופן ממצה בחקיקה הישראלית, והבסיס לחובה מצוי במקורות שונים, וביניהם:

 

  • חוק זכויות החולה הקובע את חובתו של מטפל או של עובד מוסד רפואי לשמור בסוד כל מידע הנוגע למטופל, שהגיע אליהם  תוך כדי מילוי תפקידם או במהלך עבודתם.
  • חוק הגנת הפרטיות האוסר על פגיעה בפרטיות של הזולת בלא הסכמתו. פגיעה בפרטיות מתייחסת, בין היתר, לפרסום של עניין הנוגע למצב בריאותו של אדם. החוק קובע, כי פגיעה בפרטיות היא עוולה, בגינה ניתן להגיש תביעה אזרחית, ואם נעשתה במזיד, היא מהווה גם עבירה פלילית.    

חובת הסודיות הרפואית המוטלת על רופאים נובעת גם מחוק העונשין, הקובע בסעיף 496 איסור גילוי סוד מקצועי: "המגלה מידע סודי שנמסר לו אגב מקצועו או מלאכתו, שאינו סוד רשמי כמשמעו בסימן ה' לפרק ז', ואינו נדרש לגלותו מכוח הדין, דינו - מאסר ששה חדשים".

 

לראש הדף ▲

 

חריגים לחובת הסודיות הרפואית:

בחוק זכויות החולה נקבעו חריגים לחובת הסודיות הרפואית, וביניהם:

  1. מתן הסכמה של המטופל למסירת המידע הרפואי.
  2. קיומה של חובה על פי דין למסור את המידע.
  3. מסירת מידע למטפל אחר לצורך טיפול במטופל.
  4. מסירת המידע היא על רקע חיוניותו להגנה על בריאות הציבור.
  5. מסירת המידע הינה לצרכי מחקר או הוראה (ובלבד שלא נחשפו פרטים מזהים של המטופל).

בהתאם לחוק, מסירת המידע לאחר על רקע החריגים הנ"ל, לא תיעשה אלא במידה הנדרשת לצורך העניין, ותוך הימנעות מירבית מחשיפת זהותו של המטופל.

 

לראש הדף ▲

 

הסכמת מטופל למסירת מידע רפואי

כאמור, מסירת מידע רפואי לאחר מותרת אם המטופל נתן הסכמתו לכך. הסכמת המטופל יכולה להיות מפורשת או משתמעת, ויכולה להינתן בעל פה, בכתב או בדרך של התנהגות.

 

לראש הדף ▲

 

 מסירת מידע רפואי לקרובי משפחה, במסגרת טיפול רפואי במהלך אשפוז:

 

חוזר מנכ"ל משרד הבריאות 4/96, הדן בסודיות רפואית, קובע כי מסירת מידע לקרובים מצריכה הסכמה מצד המטופל, אשר יכולה להיות מוסקת גם מהתנהגותו. עוד קובע החוזר, כי כאשר המטופל אינו מצוי בהכרה, קיימת חזקה כי הוא מעוניין בקבלת הטיפול הטוב ביותר, וכפועל יוצא ניתן לראות בכך הסכמה למסור לקרוביו את המידע הדרוש.
חוזר מינהל רפואה 53/2003 דן באופן ספציפי במסירת מידע לקרובי מטופל. בחוזר נקבע, כי בעת קבלה לאשפוז או לפני ביצוע פעולת הרדמה, יש לקבל מהמטופל הנחיות למי מקרוביו ניתן למסור מידע אודותיו במקרה של חוסר הכרה.
עוד נקבע, כי בהעדר הנחייה מתאימה מצד מטופל אשר הגיע למצב של חוסר הכרה, ניתן למסור את המידע הרפואי אודותיו רק לקרובי משפחה מדרגה ראשונה.


לראש הדף ▲

 

מסירת מידע על רקע קיומה של חובה על פי דין לעשות כן:


קיימים דברי חקיקה רבים המחייבים, מסמיכים או מתירים למטפל להעביר לאחר מידע רפואי הנוגע למטופל. במקרים אלו, הזכות לסודיות רפואית פוקעת. להלן מספר דוגמאות:

  • סעיף 29א(3) לפקודת בריאות העם מסמיך רופא ממשלתי לבדוק ידיעה או תלונה על מעשה או על מחדל, שיש בו חשד סביר לפגיעה בזכות כלשהי של מטופל במהלך אשפוזו. במסגרת סמכות זו, רשאי הרופא הממשלתי לבחון את הרשומות הרפואיות הרלבנטיות לאותו מטופל, וחובה על המוסד הרפואי לספק לו את המידע הנדרש.
  • תקנות בריאות העם (הודעה על חשש לאלימות) תשל"ו-1975 מטילות על בית החולים חובה להודיע למשטרה, ללא דיחוי, על כל אדם פצוע, חסר הכרה או מת, שהגיע לבית החולים, ושיש חשש שהיה מעורב במעשה אלימות.
  • על פי סעיף 12ב לפקודת התעבורה, המטפל באדם שמלאו לו 16 שנים, ומאבחן אצלו מחלה שהוא סבור כי מחמת אותה מחלה עלול המטופל, בעת נהיגה, לסכן את עצמו או את זולתו, חייב לדווח על כך למכון הרפואי לבטיחות בדרכים.
  • תקנות שרות בטחון תשכ"ז-1967 מחייבות מטפל למסור לרופא של צה"ל, על פי בקשתו, את מלוא הפרטים הרפואיים הנוגעים למיועד לשירות בטחון או ליוצא צבא.

דברי חקיקה נוספים, הכוללים חריגים לכלל בדבר שמירה על סודיות רפואית, ניתן למצוא בפרק העוסק בחובות הדיווח למשרד הבריאות.

 

יצוין, כי במסגרת חוזר מנכ"ל 15/2003 נקבע, כי אם נדרש ממוסד רפואי מידע מכוח סמכות על פי דין, מגורם שאינו מוכר כאחד מבעלי הסמכות שפורטו בחוזר (לשכת גיוס, המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, פסיכיאטר מחוזי, פקיד סעד וכיוצ"ב), יש לקבל ממנו פרטים על מקור הסמכות הנטענת, ובמידת הצורך ניתן להיעזר בייעוץ המשפטי של המוסד הרפואי או של משרד הבריאות. 


לראש הדף ▲

 

כתב ויתור על סודיות רפואית

 

כתב/טופס ויתור על סודיות רפואית נדרש במקרים הבאים:

  • מטופל מבקש לקבל מידע רפואי באמצעות צד שלישי או להעביר מידע לצד שלישי.
  • מטופל מבקש לקבל מידע רפואי באופן שלא ניתן לוודא את זהותו (בטלפון, בדואר).
  • צד שלישי מבקש מידע רפואי על מטופל.

יש דברי חקיקה אחדים, שבהם מופיעה דרישה להעביר טופס ויתור על סודיות רפואית; כך, למשל, בתביעת נזיקין שעילתה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נדרש התובע - על פי תקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים) - לצרף לבקשה למינוי מומחים רפואיים כתב ויתור על סודיות רפואית, המתיר לנתבע או לבא כוחו או למומחה לקבל מידע רפואי אודותיו. הוראה מסוג זה אינה קיימת ביחס לתביעות נזיקין שעילתן רשלנות רפואית, אך הנוהג המקובל בבתי המשפט הוא לחייב תובע למסור כתב ויתור על סודיות רפואית ולגלות את תיקיו הרפואיים.

בהתאם לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), כתב הויתור על הסודיות הרפואית צריך לכלול פרטים מלאים של המטופל (שם מלא, תעודת זהות, כתובת), פרטי המוסד הרפואי/מטפל אליו הוא מופנה (המוסד שמחזיק במידע הרפואי), מתן רשות על ידי המטופל לגופים ולמוסדות רפואיים למסור מידע על מצב בריאותו או על שיקומו של המטופל, וכן על מחלותיו בעבר ובהווה, שחרור מחובת הסודיות ומטענות ותביעות כתוצאה מהפרת הסודיות, או בגין הפרת הסודיות, חתימת המטופל בצירוף תאריך, חתימת עד המאשר כי המטופל חתם בפניו ופרטים מזהים של העד.

לדעתנו, יש לכלול פרטים אלה בכל טופס ויתור על סודיות רפואית, לרבות בתביעות בגין רשלנות רפואית. מידע נוסף שצריך להיכלל בטופס הויתור מפורט חוזר מנכ"ל 15/2003 שעניינו "ויתור סודיות – מסירת מידע רפואי על מטופל".

יש לשים לב, כי יפוי כח כללי (למשל יפוי כח שניתן לעו"ד) אינו תחליף לכתב ויתור על סודיות רפואית, ויש לדרוש טופס ויתור על סודיות בנוסף ליפוי הכח.

משחתם מטופל על כתב ויתור על סודיות רפואית, בו קבע למי יימסר המידע הרפואי, לא רשאי המוסד שאליו הופנה כתב הויתור על סודיות לסרב להעביר את המידע הרפואי או להתנותו בתנאים כלשהם (ה"פ (ת"א) 880/01 עמותת רופאים לזכויות אדם נ 'נציבות שרות בתי הסוהר), אלא במקרים שנפל פגם כלשהו בטופס הויתור - למשל, אם אחד הפרטים לא מולא כנדרש, או אם הטופס נעדר חתימה.

לראש הדף ▲

כתב ויתור על סודיות רפואית ביחס לקטין/חסוי/פסול דין

על פי חוזר מנכ"ל 15/2003, החותם על כתב ויתור על סודיות רפואית יהיה אחד מהורי הקטין או אפוטרופוס ממונה של הקטין. ניתן להסתפק בחתימה של אחד ההורים, בתנאי שלא ידוע שההורה השני מתנגד.

במקרה של חסוי או של פסול דין, החותם על כתב ויתור הסודיות יהיה אפוטרופוס ממונה לענייני גוף. במקרה זה יש לצרף לכתב הויתור עותק של צו המינוי שניתן על ידי בית משפט, ולהקפיד כי צו המינוי הוא בתוקף (אם ניתן לזמן מוגבל), וכי מדובר באפוטרופוס שמונה על גופו של החסוי (ולא רק על רכושו).

לראש הדף ▲

ויתור על סודיות רפואית ביחס למידע גנטי

על פי חוק מידע גנטי, אין לראות בויתור על סודיות רפואית ביחס למידע רפואי הסכמה למסירת מידע גנטי. בהתאם לחוק, הסכמה למסירת מידע גנטי צריכה להיעשות במפורש ובכתב (בהבדל ממסירת מידע רפואי "רגיל", שלגביו יכולה להינתן הסכמה בעל פה או בדרך של התנהגות). מכך עולה, כי תנאי למסירת מידע גנטי הוא קיומו של כתב ויתור על סודיות רפואית, המציין את שם המוסד הרפואי אליו הוא מופנה, וכולל הרשאה מפורשת למסירת המידע הגנטי.

לראש הדף ▲

גילוי מידע רפואי חסוי בבית המשפט

על פי סעיף 49 לפקודת הראיות, "רופא אינו חייב למסור ראיה על דבר הנוגע לאדם שנזקק לשירותו, והדבר הגיע אל הרופא תוך כדי עבודתו כרופא, והוא מן הדברים שלפי טיבם נמסרים לרופא בדרך כלל, מתוך אמון שישמרם בסוד, אלא אם ויתר האדם על החסיון או שמצא בית המשפט כי הצורך לגלות את הראיה לשם עשיית צדק, עדיף מן העניין שיש לא לגלותה ...".

הזכות לחסיון על פי סעיף 49 לפקודת הראיות  היא זכות השייכת למטופל. החסיון המדובר אינו חסיון מוחלט, אלא חסיון יחסי, אשר רק בעל החסיון (המטופל) רשאי לוותר עליו. בנוסף, בית המשפט רשאי להסיר את החיסיון ולחייב רופא למסור מידע רפואי הנוגע למטופלו, אם קיים אינטרס עדיף על העניין שיש לא לגלות את הראיה.

לראש הדף ▲

ויתור המטופל על החיסיון במסגרת הליכים משפטיים

בתי המשפט קבעו, שמטופל נחשב כמוותר מכללא על החיסיון אם הוא מגיש תביעת רשלנות רפואית כנגד הרופא שטיפל בו. עם זאת, נקבע כי הויתור תקף לתביעת הרשלנות הרפואית בלבד, ואין הוא מבטל כליל את קיומו של החיסיון. על כן, הרופא אינו חופשי למסור מידע רפואי אודות המטופל לכל דיכפין(ת.א.(תל אביב) 43502/04 ידיעות תקשורת בע"מ נ' ד"ר אפרים צור ).

לראש הדף ▲