יציאת מטופל חולה נפש לחופשה: האם יש צורך ליידע את המשפחה? האם יש צורך בליווי? ; מקומו של בן זוג שאינו משתף פעולה עם הטיפול; הערכת מסוכנות אינה מחוייבת להתבצע בכתב; קשר סיבתי מוטל בספק כאשר מדובר במטופל עם רקע אובדני מוכר וכוונה מובהקת להתאבד

העובדות: מטופלת בבית חולים פסיכיאטרי, אשר יצאה לחופשה, קפצה אל מותה מקומה עליונה בביה"ח הדסה (שנת 1999).

בכתב התביעה נטען לקיומם של כשלים שונים, ובעיקר להתרשלות הצוות שאפשר את יציאתה בכלל, ומבלי שתואמה עם בני המשפחה, ללא ליווי וללא השגחה.

במסגרת ההליך ניתנו חוות דעת סותרות של מומחים מ-2 הצדדים, וכן ניתנה חוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, אשר תמכה בעמדת ההגנה ולא מצאה רשלנות.

בפסק דינו בחן בית המשפט 3 שאלות:

1. האם נפל פגם בהחלטה לאפשר את יציאתה של המנוחה לחופשה במועד הנדון, והאם ניתן וצריך היה לצפות באותו שלב את האפשרות שתתאבד זמן קצר לאחר מכן:

נפסק, כי לא נפל כל פגם בהחלטה לאפשר את יציאתה של המנוחה לחופשה כחלק מההליך הטיפולי (שלא היה אשפוז כפוי בשלב זה). נוכח השיפור במצבה של המנוחה, התפקוד והנכונות שהראתה לאשפוז שיקומי ארוך טווח, היה השיקול שנעשה – לאפשר יציאה לחופשה קצרה כחלק מתהליך בניית האמון עם החולה – שיקול סביר ותקין. שיקול זה נעשה בהינתן ההיכרות הממושכת וההדוקה של הצוות עם המנוחה, ויכולתו להעריך את מצבה בטרם השחרור על ידי הרופא המטפל. מבחינה זו לא היה גם הכרח בביצוע הערכת סיכון כתובה.

העובדה שמיד לאחר היציאה לחופשה אירעה ההתאבדות היא 'חוכמה שבדיעבד' ואינה יכולה להביא לקביעה כי הייתה רשלנות.

2. האם התהליך שקדם ליציאתה לחופשה היה תקין, האם היה צריך לנקוט בצעדים נוספים ובהם יצירת קשר עם הבעל או עם אדם אחר או ליווי:

נדחתה עמדת התביעה לפיה ההימנעות מלהתקשר לבעל היתה רשלנית. לא הוכח כי היה נוהג שלפיו נמסרה לבעל הודעה באופן קבוע על כל מקרה שבו יצאה המנוחה לחופשה, זאת בפרט לאור העובדה שהבעל לא שיתף פעולה עם הטיפול, ראה במחלתה של אשתו "דיבוק" – ולא היה טעם ליצור עמו קשר. בנוסף, הדבר לא היה מונע את האובדנות. נוהל משרד הבריאות שעליו נסמכים התובעים מחייב אמנם לוודא עם "הגורם המארח" את היכולת לקבל את החולה; תדרוך לגבי תרופות והסדרת החזרה – ואולם במקרה זה יצאה המנוחה לביתה שלה ולא לחופשה אצל 'מארח'. לאור מצבה של המנוחה כפי שתועד ברשומה, גם לא היה מקום להצמיד לה מלווה.

3. האם מתקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין כל מעשה או מחדל של בית החולים, ככל שהיו, לבין התאבדותה של המנוחה:

המנוחה סבלה ממחלות קשות ועשתה שבעה ניסיונות אובדניים קודמים. כלומר המנוחה קיבלה החלטה להתאבד, ויש להניח כי נוכח החלטה זו הייתה מנסה לבצע את תכניתה ללא קשר למקום ולזמן. "מבחינה זו ספק אם במקרה זה מתקיים הקשר הסיבתי העובדתי, במובן זה שאלמלא היציאה לחופשה לא הייתה המנוחה שמה קץ לחייה, והאם מתקיים הקשר הסיבתי המשפטי הבוחן קיומה של צפיות למעשה ההתאבדות.

התביעה נדחתה.